|
| “סוגיית גדריה של החסינות
השיפוטית והיקפה, ובכללה
השאלה: האם ניתן לתבוע את
המדינה בגין אחריותה השילוחית לפעולותיהם
של נושאי משרה שיפוטית אשר נעשו תוך כדי
מילוי תפקידם השיפוטי - טרם
הוכרעה בבית המשפט העליון.
“בפסיקתם של בתי המשפט המחוזיים
ובתי משפט השלום, וכן בספרות
המשפטית, הובעו שתי עמדות
עיקריות: האחת... לפיה
חסינותו של נושא משרה שיפוטית היא
דיונית-אישית ולכן, על
אף שאין לתבוע שופט באופן אישי, החסינות
אינה מונעת הגשת תביעה נגד המדינה המבוססת
על אחריותה השילוחית, ובלבד
שמדובר ב'רשלנות רבתי'
של השופט, לאמור:
'במקרים קיצוניים מאוד של
רשלנות בוטה מאד'...
“העמדה השנייה, אשר
המשיבה עתרה לאימוצה, אומרת,
כי החסינות היא מהותית (לדעת
חלק מהפוסקים ומהמלומדים), או
כי השופטים אינם 'עובדים'
של המדינה לעניין סעיף 13
לפקודת הנזיקין (לדעת
חלק אחר של העוסקים בנושא), ולפיכך,
לא ניתן להגיש נגד המדינה תביעה
המבוססת על אחריותה השילוחית תהא דרגת
רשלנותו של נושא המשרה השיפוטית אשר
תהא...
“בפסקי דין אחדים של ערכאות
דיוניות ובספרות המשפטית הובעה הדעה,
כי במקרים חריגים, שבהם
יוכח כי השופט פעל בזדון או תוך חריגה
מודעת מסמכות, אפשר יהיה
להגיש תביעת נזיקין נגד המדינה"
(השופט יצחק ענבר, סגן
נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב,
בהסכמת השופטים שאול שוחט
ויהודית שבח, בפסק הדין
בערעור אזרחי 56740-10-13, עו"ד
רפאל שטוב ואחרים נגד הדיין אברהם צבי
שינפלד ואחרים, מיום 16
באוגוסט 2015).
|