"...מלאכתנו היומיומית היא באדם. עוד זה מדבר וזה בא. גם הפעם נעסוק באדם, אך עיקר ענייננו יהיה בחיה שאינה אדם. שמא נאמר: נעסיק עצמנו בצער ובייסורים שמביא אדם על החיה...
עמי המצווה: מדוע נאסר עלינו לצער בעלי חיים?
בעל-חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עמו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה אפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש. מצוות צער בעלי-חיים באה, אפוא, להגן על בעלי-החיים באשר הם, יצורים שהאלוהים נתן בהם נשמה. כל מי שאלוהים בלבבם, יעשו ככל שיוכלו - איש-איש ממקומו - כדי שהאדם לא יענה בעלי-חיים, לא יתאכזר אליהם ולא יתעלל בהם. ומלבו של האדם נחצבה ההלכה ונחוקו החוקים להגנת בעלי-החיים...
מטעם זה של צער בעלי-חיים כך צווינו מקדם (שמות, כג, ה [א]):
"כי-תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו".
וכן בספר דברים, כב, ד [ב]:
"לא-תראה את-חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו".
פריקת מטען מבהמה וטעינת מטען על בהמה, איזו מצווה תקדם לימדנו רבנו הרמב"ם:
"הפוגע [הפוגש - מ' ח'] בשניים, אחד רובץ תחת משאו ואחד פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו - מצווה לפרוק בתחילה, משום צער בעלי חיים ואחר כך טוען" (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, יג, יג [י]).
כך הורתה אותנו התורה (ויקרא, כב, כח [יא]):
"ושור או-שה אתו ואת-בנו לא תשחטו ביום אחד".
ועוד הורתה אותנו התורה (דברים כב, ו [ג]):
"כי יקרא קן-צפור לפניך בדרך בכל-עץ או על-הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על-האפר.חים או על-הביצים לא-תקח האם על-הבנים".
טעמיהן של מצוות אלו - מה הם?
כך לימדנו הרמב"ם במורה הנבוכים, חלק ג, פרק מח [יב]:
"הציווי בשחיטת החי הוא הכרחי, לפי שהמזון הטבעי לאדם אינו אלא מן הזרעונים הצומחים מן האדמה ומבשר בעלי חיים, והמשובח בבשר הוא אשר הותר לנו אכילתו...
וכיוון שהביא הכרח טיב מזונו (=טיב המזון של בשר בעלי חיים) להריגתו, חיפשנו לו המיתה היותר קלה, ונאסר לענותו בשחיטה הנפסדת, ולא לנחרו, ולא לחתוך ממנו אבר, כמו שבארנו. וכן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, סייג והרחקה, שמא ישחט מהם הבן לפני האם, כי צער בעלי חיים בכך גדול מאוד, כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצאה של ההגיון, אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם...
וזהו הטעם גם בשילוח הקן, כי הביצים אשר כבר דגרה עליהם בדרך כלל, והאפרוחים הצריכים לאימן, אינן ראויין לאכילה, וכאשר ישלח את האם ופרחה לבדה אינה מצטערת בראיית לקיחת הבנים..." (ההדגשות שלי - מ' ח')...
דעה שנייה היא, שמצוות שילוח הקן ואיסור שחיטת אותו-ואת-בנו-ביום-אחד, תכליתן היא שלא יהפוך האדם אכזר, שלא תושחת נפשו במעשי-אכזריות. וכן הוא פירושו של הרמב"ן (פירוש הבא למצוות שילוח הקן בדברים, כב, ו [יח]):
"כי ייקרא קן ציפור לפניך. גם זו מצווה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם... וכתב במורה הנבוכים כי טעם שילוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה, ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם, כי אהבת האם וחנותה [רחמיה - מ' ח'] לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדיבור אבל הוא מפעולת כוח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם ואם כן אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו, אבל הכל הרחקה. ויותר נכון, בעבור שלא נתאכזר... טעם המניעה ללמד אותנו מידת הרחמנות ושלא נתאכזר. כי האכזריות תתפשט בנפש האדם... להדריכנו וללמד אותנו המידות הטובות..." (ההדגשות שלי - מ' ח').
הרמב"ן חולק אפוא על פירושו של הרמב"ם לטעם המצוות...
כשאני לעצמי, אינני מוצא סתירה בין דרכי הפרשנות השונות. שלושה הפירושים משלימים זה את זה ומבארים זה את זה. ואולם לא אכחד כי לדעתי שורש המצוות הוא בהרגשתו של האדם פנימה, והוא כדעת הרמב"ם. עם זאת ראוי לנו שנפנים את החסד והרחמים. וכאשר יושב לו הקהל במופע של מלחמת-פרים וזועק ומריע - בקול ניחר ובפנים סמוקות - "אולה" נוכח פר שסכינים תקועות בגבו ודמו מוקז ממנו קילוחים-קילוחים, נצפה כי בצאתו ממופע-הזוועה ינהג ברוחו של המופע ולבו יהיה גס באנשים סביבותיו.
אדם הקהה לרגשות החיה רגשותיו יקהו גם כלפי חברו האדם. התעללות בחיה היא התעללות בחסר-הישע. המעשה טובל כולו בחוסר-הגינות, וחוסר-הגינות טבעו שהוא נספג בנפשו של האדם. אמרנו דברים שאמרנו, ועדיין לא דיברנו באותו איל ביש-גדא שהרחיק מביתו וקרניו נאחזו בסבך..."
 כניסה ל: פורום משפטים >>
משפטים נוספים לציטוט:
השופט חשין על חוק ומוסר
השופט זוסמן על פרשנות תכליתית
השופטת בייניש על הזכות להליך הוגן
השופטת שטרסברג כהן על צדק יחסי
הנשיא ברק על האדם הסביר נוסח ישראל
הנשיא ברק על אקטיביזם שיפוטי
משפטים נוספים >>
קישור לדף משפטים כללי בו תמצא/י כל פורום משפטים.
| 
