חוק זכויות יוצרים
חוק זכויות יוצרים מקנה הגנה על דרך הביטוי של רעיון, תהליך, נתון, שיטת ביצוע, מושג מתמטי, עובדה או חדשות. דרך הביטוי של היצירה יכולה להיות באמצעות אמנות, ספרות, אדריכלות, מוסיקה וכמו כן גם באמצעות תוכנה.
בכל האמצעים שצוינו לעיל, חוק זכויות יוצרים מקים ליוצר זכות להגנה על פרי עמלו, מפני שימוש לא נאות בביטוי אשר יצר (להלן: "היצירה"). חוק זכויות יוצרים מגדיר ומונה מספר פעולות לא נאותות ביצירה; מדובר בפעולות של העתקה, פרסום, ביצוע בפומבי, השכרה, שידור ועוד שלא ברשות ו/או בתמורה ליוצר.
הבעלות ביצירה היא אנדבידואלית ליוצרה בפועל או המפיק, אם למשל מדובר בתקליט. עם זאת, כאשר הליך יצירת היצירה הוא חלק מחוזה רגיל שנערך בין יוצר למזמין, כגון הזמנה של יצירה ע"י אדם פרטי או אורגן של המדינה, או חוזה עבודה, אזי המזמין או המעביד יהא הבעלים החוקי של היצירה.
תוקף ההגנה על פי חוק זכויות יוצרים
על פי חוק זכויות יוצרים, תוקף ההגנה על הזכות ביצירה היא לכל משך חיי היוצר ואף שבעים שנה לאחר מותו. ליצירות מסוג אומנות, מוסיקה, ספרות או דרמה קמה גם זכות "מוסרית אישית", מעבר להגנה הרגילה. זכות "מוסרית" מעניקה ליוצר עצמו, ביחס ליצירה, הגנה נוספת משימוש לא נאות בשמו או פגיעה בכבודו.
חוק זכויות יוצרים מצמיד ומשאיר את הזכות המוסרית אישית לפרסונה, לבעל היצירה, גם אם הלה אין זכות או העביר אותה או מקצתה.
הפרת זכויות יוצרים
הפרת זכויות יוצרים חלה בחוק זכויות יוצרים לא רק על המפר בפועל, לדוגמא פלוני שהעתיק תוכנה ללא רישיון, אלא גם על המשתמש בזכות שהופרה למטרות שונות כגון מכירה, השכרה, הפצה או הצגה לציבור. מטרות המפר על פי חוק זכויות יוצרים צריכות להיות מסחריות, דהיינו הפרה לצורך יצירת רווח.
האחריות לידיעה שהפעולה שהמשתמש בזכות אינה חוקית הינה ברמה גבוהה למדי; האשם על המפר נוצר כאשר המפר ידע שפעולתו מפרה זכויות יוצרים, אך גם אם לא ידע ואמור היה לדעת זו.
נראה שלפי חוק זכויות היוצרים פגיעה בזכות מוסרית אסורה, אך החוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת לבחינת סבירות הנסיבות של ההפרה. השיקולים שיילקחו בחשבון לבחינה זו הם כמובן מסחריים.
חוק זכויות יוצרים - פרשנות
יחד עם כל האמור לעיל חשוב לדעת כי האיסור לשימוש ביצירה אינו גורף ומוחלט. לא כל דרך של שימוש ביצירה ללא תמורה או רשות מבעליה יחשב לעוולה. חוק זכויות יוצרים מקנה טווח רחב של שיקול דעת פרשני לבחינת שימוש "נאות" או "הוגן" ביצירה.
לסיכום: רואים אנו כי החוק הוא מגדיר שימושים "הוגנים" ביצירה כשימושים לטובת הציבור כולו כגון מטרות מחקר ביקורת, לימוד עצמי, הבאת מובאות, הוראה ומחקר עצמי. על ידי כך החוק מנסה לווסת את האיזון העדין בין עידוד יצירה אישית לבין שימוש ביצירה כהפריה בתרומה החברתית.
| 
