פורום לשון הרע

דנה שלום,

 

הפורום נועד למענה כללי ופחות למענה פרטני.

ספק גדול אם המסלול של קובלנה פרטית, הנו המסלול המתאים ואף אם כלל קיימת עילת תביעה.

 

אני ממליץ מאד לפנות לייעוץ משפטי פרטני.

שלום,

השאלה שאת מעלה היא אחת הסוגיות המורכבות והמתפתחות ביותר בדיני לשון הרע בעידן הרשתות החברתיות.

ככלל, נקודת המוצא בפסיקה היא שעילת לשון הרע נוצרת במועד הפרסום. לכן, ברוב המקרים, מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד העלאת הפרסום ולא ממועד הצפייה בו. עצם העובדה שפוסט ישן עדיין נגיש לציבור אינה הופכת אוטומטית את הפרסום ל"פרסום חדש" בכל יום מחדש.

עם זאת, קיימים מספר שיקולים שעשויים לשנות את התמונה במקרה שתיארת:

אם בוצעו פעולות חדשות ביחס לפרסום - כגון שיתוף מחדש, הקפצה, עריכה, תגובות של המפרסם עצמו או הפניה מחודשת אליו - בתי המשפט עשויים לראות בכך פרסום נוסף או מחודש, שמקים עילת תביעה חדשה.כאשר מדובר במסכת פרסומים רחבה ומתמשכת, הכוללת עשרות פרסומים לאורך שנים, בתי המשפט נוטים לבחון את התמונה הכוללת ולא רק כל פוסט במנותק. במקרים מסוימים ניתן לטעון לקיומה של התנהלות שיטתית ומתמשכת של פגיעה בשם הטוב.העובדה שהמפרסם הצהיר בהליך פלילי כי הסיר את הפרסומים, בעוד שבפועל הם נותרו זמינים לציבור, עשויה להיות בעלת משקל ראייתי משמעותי. אם אכן הוכח שהצהיר על הסרה והפרסומים עדיין קיימים, הדבר עשוי להשפיע הן על שאלת תום הלב והן על הערכת חומרת ההתנהלות.העובדה שהופר צו שיפוטי, ואף ניתנו הרשעות ועונשים בגין ההפרות, היא נתון משמעותי ביותר. מעבר למשמעותו בהליך הפלילי, הוא עשוי לשמש ראיה חשובה בהליך אזרחי ולחזק טענות בדבר מודעות המפרסם לנזק שהוא גורם.

לגבי הפוסטים שטרם חלפו שבע שנים ממועד פרסומם - ככלל, נראה שהם אינם מתיישנים וניתן לבחון הגשת תביעה בגינם, בכפוף לנסיבות הספציפיות של כל פרסום.

לעומת זאת, לגבי הפוסטים הישנים יותר, הטענה של "עוולה מתמשכת" אפשרית מבחינה משפטית אך אינה פשוטה כלל. הפסיקה אינה אחידה לחלוטין בסוגיה של פרסומים אינטרנטיים שנותרו זמינים לאורך זמן, ובתי המשפט בוחנים כל מקרה לפי נסיבותיו. לכן קשה לקבוע באופן חד-משמעי שעצם הישארותם של הפוסטים בפייסבוק במשך שבע שנים הופכת אותם לעוולה מתמשכת שמונעת התיישנות.

במקרה שאת מתאר, העובדות החריגות - כ-50 פרסומים, צווי הטרדה מאיימת, הרשעות בגין הפרתם, והצהרה לכאורה על הסרת הפרסומים שלא קוימה - עשויות ליצור בסיס לטענות משפטיות כבדות משקל.

כדי להעריך בצורה מדויקת יותר את סיכויי הטענה של עוולה מתמשכת ואת שאלת ההתיישנות ביחס לכל אחד מהפרסומים, חשוב לבחון את מועדי הפרסום המדויקים, האם בוצעו פעולות נוספות בפוסטים לאורך השנים, ומה בדיוק נקבע בהליכים הפליליים ובצווי בית המשפט.

שלום,

השאלה שאת מעלה נוגעת לאחת הסוגיות המעניינות בתחום לשון הרע: המפגש בין הזכות להתלונן לרשות מוסמכת לבין ההגנה על אדם מפני תלונות שקריות ומזיקות.

כעיקרון, הגשת תלונה לוועדת האתיקה עשויה להיחשב "פרסום" לצורך דיני לשון הרע, שכן הדברים מובאים לידיעתו של גורם אחר מלבד הנפגע. עם זאת, הדין מעניק הגנה רחבה יחסית למי שמגיש תלונה לרשות מוסמכת כאשר הדבר נעשה בתום לב ובמסגרת מנגנון בירור תלונות.

יחד עם זאת, כאשר מדובר בתלונה כוזבת שהוגשה ביודעין, מתוך מטרה לפגוע ותוך העלאת טענות שהמתלונן יודע שאינן אמת, עשויה להתעורר עילת תביעה ואף במקרים מסוימים אפשרות לנקוט הליך פלילי פרטי.

לגבי הסוגיה הספציפית שהעלית- דרישת הפרסום לשני אנשים לפחות: לצורך עבירת לשון הרע במסלול הפלילי נדרש בדרך כלל פרסום למספר אנשים זולת הנפגע. החוק אכן קובע כי קובלנה פרטית אפשרית בעבירת לשון הרע, אך קיומם של יסודות העבירה נבחן לפי נסיבות המקרה.

לעניין השאלה האם ועדת האתיקה נחשבת "אדם אחד" בלבד - התשובה אינה תמיד פשוטה. בפסיקה נדונו מצבים שבהם פרסום הגיע למספר בעלי תפקידים בתוך גוף מוסדי, ולעיתים נבחנה השאלה המהותית של מספר הנחשפים בפועל לפרסום ולא רק זהותו הפורמלית של הגוף המקבל. לכן קשה לקבוע באופן גורף כי כל תלונה לוועדת האתיקה תיחשב בהכרח כפרסום לאדם אחד בלבד.

בנוסף, גם אם יתברר שקיימת מורכבות ביחס למסלול הקובלנה הפלילית, אין פירוש הדבר שלא קיימים מסלולים אחרים. במקרים רבים דווקא תביעה אזרחית היא הנתיב המרכזי והמעשי יותר, במיוחד כאשר ניתן להוכיח שהתלונה הייתה שקרית, הוגשה בזדון וגרמה לפגיעה מקצועית או אישית. העובדה שהתיק נגנז מחוסר עבירת משמעת עשויה להיות נתון בעל משמעות, אך כשלעצמה אינה מוכיחה שהתלונת הייתה כוזבת ביודעין.

 

אעיר 2 הערות חשובות:

שקלי היטב האם ביכולתך להוכיח מבחינה ראייתית, כי התלונה הנה כוזבת וביודעין. נטל ראייתי לא קל.בתי המשפט מעדיפים ניהול הליך אזרחי ולא בדרך של קובלנה פרטית. המסלול קיים, אך הבחירה בו שמורה לנסיבות קיצוניות למדי.

 

בנסיבות המתאימות, תלונה כוזבת ביודעין לוועדת האתיקה עשויה בהחלט להצמיח עילת לשון הרע. עם זאת, שאלת הקובלנה הפלילית הספציפית מחייבת בדיקה פרטנית של אופן הפרסום ושל מספר הגורמים שנחשפו אליו בפועל, ולא ניתן להכריע בה על בסיס נתון אחד בלבד של גניזת התלונה.

בהצלחה.

בן שלום,

התשובה הקצרה לשאלתך היא לא.

התשובה הארוכה הינה, שאין קשר בין מה שאחותך מבקשת לעשות בחייה האישיים ובנכסי המשפחה לבין עבודתה במערכת החינוך, וכל דבריך ופרסומיך במקום העבודה של אחותך יתפרשו ככאלו המנסים לפגוע בה. בכלל, וכעיקרון, אני ממליץ לא להוסיף פעולות נקמה או מעשים שליליים כנגד בני משפחה, על אף המחלוקת הקיימת. בסופו של יום, כל אחד זכאי לעשות בנכסיו מה שמתאים לו, והחוק קובע כי כל שותף במקרקעין יכול לבקש פירוק שיתוף. גם אם זה לא נוח או בניגוד למה שאתה צריך, עדיין נשמע כי אחותך פועלת לפי החוק. אולי אפשר לפנות לצד שלישי שידבר עם כולם וינסה להגיע לפשרה.

חן שלום,

ככל שהדברים שנאמרו אינם נכונים, נראה כי עומדת לך עילת תביעה בגין הדברים שנכתבו אודותיך.

שי שלום,

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע במפורש כי קמה עילת תביעה ככל שהפרסומים הפוגעניים מכילים תיאורים שמאפשרים את הזיהוי של הנפגע (אתה במקרה הזה).

לכן, התשובה לשאלתך היא כי אכן ניתן להגיש תביעה.

באופן עקרוני, עצם העובדה שביקורת היא שלילית או חריפה אינה הופכת אותה אוטומטית ללשון הרע. הדין בישראל מכיר בכך שלצרכנים מותר להביע חוויות אישיות, לשתף ביקורת ואף להזהיר אחרים - במיוחד כאשר מדובר בפרסום אמיתי, מדויק ובעל עניין ציבורי.

עם זאת, השאלה המשפטית אינה רק האם החוויה הייתה אמיתית מבחינתך, אלא גם כיצד נוסחה הביקורת, האם ניתן להוכיח את העובדות שצוינו, והאם הפרסום נשאר בגבולות הסביר.

נקודות מרכזיות:

1. אמת בפרסום יכולה להוות הגנה משמעותית

אם תיארת אירועים שאכן התרחשו, בצורה מדויקת, ויש לך ראיות תומכות (התכתבויות, קבלות, תמונות, הקלטות או מסמכים), הדבר עשוי לחזק מאוד את מעמדך המשפטי.

2. חשוב להבחין בין עובדות לדעות

"הטיפול היה בעיניי לא מקצועי ולא מספק" - לרוב ייחשב כהבעת דעה."הוא רימה אותי" או "הוא גנב ממני" – עלול להיחשב כהאשמה חמורה המחייבת בסיס ראייתי משמעותי.

ככל שהביקורת כוללת כינויים פוגעניים, האשמות קשות או ניסוחים מוגזמים - כך הסיכון המשפטי עולה.

3. תום לב וסבירות חשובים מאוד

גם ביקורת אמיתית עלולה להסתבך אם נוסחה מתוך רצון מובהק לפגוע, או אם היא כוללת פרטים שאינם מדויקים, מוגזמים או משפילים מעבר לנדרש.

4. מכתבי התראה מעורכי דין אינם בהכרח מעידים על תביעה מוצדקת

בעלי עסקים רבים שולחים מכתבי דרישה להסרת ביקורות גם כאשר סיכויי התביעה אינם גבוהים, מתוך ניסיון להרתיע. לכן אין למהר להסיר או להודות בטענות מבלי לבדוק את המצב המשפטי.

מה מומלץ לעשות כעת:לשמור את נוסח הביקורת המקורי.לאסוף כל ראיה שתומכת בדברייך.לבדוק האם קיימים ביטויים שעלולים להיחשב מוגזמים או בעייתיים.לשקול עריכה מתונה של הניסוח במקום מחיקה מלאה, אם יש חשש.להתייעץ עם עורך דין הבקיא בלשון הרע לפני תגובה רשמית.בשורה התחתונה:

ביקורת צרכנית שלילית יכולה להיות חוקית ומוגנת כאשר היא מבוססת על אמת, מנוסחת בזהירות ומשקפת חוויה אותנטית.

לעומת זאת, ניסוח פוגעני מדי, האשמות לא מוכחות או הגזמות משמעותיות עלולים לחשוף לתביעה.

לכן, לא כל ביקורת שלילית היא לשון הרע – אך אופן הניסוח והיכולת להוכיח את הדברים הם שיכריעו בפועל. במקרה שלך, כדאי לבחון היטב את נוסח הפרסום לפני קבלת החלטה.

דן שלום,

על פניו, מה שנכתב יכול להוות פרסום לשון הרע. לאור העובדה כי ההודעה הוסרה לאחר כמה שעות, נראה כי גם אם יש לך עילת תביעה בגין מה שפורסם, בהנחה שמדובר בכינויים שאינם מבוססים ולא נכונים, כי אז הפיצוי שתוכל לקבל אינו הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק. קשה להעריך את גובה הפיצוי שניתן לפסוק במקרה שלך, אבל עילת תביעה ככל הנראה שיש לך.

בנימין שלום,

ראשית, מבחינת חוק איסור לשון הרע, כמובן שלא ניתן לענות על שאלתך היות שלא פרטת את תוכן הפרסומים שבוצעו על ידי הכפיל שלך (בהיעדר הגדרה טובה אחרת).

שנית, כיצד אתה יודע שזהו לא שמו האמיתי?

שלישית, ייתכן כי מדובר בנושא פלילי של גניבת זהות, כך שייתכן שיש מקום להגיש תלונה במשטרה.

ככלל, פרסום פומבי של צילום תעודת זהות מלאה, ללא הסכמה וללא הסתרת פרטים מזהים, עלול להקים פגיעה משמעותית בפרטיות ואף לחשוף את הנפגעים לסיכוני התחזות, שימוש לרעה במידע אישי ונזק תדמיתי.

במצב כזה, מומלץ לפעול בכמה מישורים:

1. דרישה מיידית להסרה ותיקון

יש לפנות לעירייה בכתב בדרישה להסיר באופן מיידי את המסמכים מהאתר, למחוק עותקים זמינים, ולוודא שהמידע לא יוסיף להיות נגיש במנועי חיפוש או בארכיונים מקוונים.

2. (אפשרי - לא הכרחי) פנייה לרשות להגנת הפרטיות

מאחר שמדובר לכאורה בפרסום מידע אישי רגיש ללא הצדקה מספקת, ניתן להגיש תלונה לרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, אשר מוסמכת לבדוק הפרות בתחום מאגרי מידע ושימוש בלתי חוקי במידע אישי.

3. בחינת עילת תביעה אזרחית

בנסיבות מסוימות ניתן לבחון תביעה בגין:

פגיעה בפרטיותרשלנותולעיתים גם לשון הרע, אם עצם אופן הפרסום או ההקשר יצרו השפלה, ביזוי או פגיעה בשם הטוב.

לשון הרע אינה מתקיימת אוטומטית בכל פרסום מידע אישי, אך אם הפרסום מציג אדם באור שלילי, חושף אותו שלא לצורך, או יוצר פגיעה בשמו - ייתכן שיש מקום לבדיקה משפטית מעמיקה.

4. דרישת פיצוי

גם ללא הוכחת נזק מלא, במקרים מתאימים ניתן לדרוש פיצוי כספי, במיוחד כאשר מדובר בהפרה ברורה של חובת זהירות מצד גוף ציבורי.

5. צו מניעה / סעד דחוף

אם הפרסום עדיין פעיל וגורם נזק מתמשך, ניתן לשקול פנייה לבית המשפט לקבלת צו להסרה מיידית.

בהצלחה.

בתיאור שלך יש בו לא מעט מאפיינים שיכולים להיכנס לגדר לשון הרע, אך חשוב לבחון את המקרה בזהירות ובהתאם לנסיבות המלאות.

ראשית, לפי הדין, פרסום ייחשב כלשון הרע כאשר הוא עלול לפגוע באדם במעמדו, להשפילו בעיני אחרים או לפגוע בעיסוקו או במקצועו . במקרה שאתה מתאר - אמירה של מנהל כי "לא כדאי לסמוך עליך בפרויקטים חשובים", במיוחד כשהיא מופצת לקבוצת עובדים - נוגעת ישירות לאמינותך המקצועית, ולכן עשויה בהחלט להיחשב כפוגעת במשלח ידך.

שנית, עצם העובדה שההודעה נשלחה בקבוצת וואטסאפ של עובדים מחזקת את יסוד ה"פרסום". הדין אינו מצמצם פרסום רק לאמצעי תקשורת רשמיים, גם הודעה כתובה בקבוצה, שהגיעה לאנשים נוספים מלבדך, נחשבת כפרסום לכל דבר ועניין .

עם זאת, חשוב להבין שלא כל אמירה פוגענית תוביל בהכרח לאחריות. קיימות הגנות שיכולות לעמוד למפרסם, ובמקרים של יחסי עבודה הן רלוונטיות במיוחד. לדוגמה:

אם מדובר בהבעת דעה מקצועית לגיטימית במסגרת תפקיד ניהולי.אם הדברים נאמרו בתום לב ולצורך ניהול העבודה או הגנה על אינטרס עסקי.אם ניתן להוכיח שהדברים משקפים אמת ויש עניין אמיתי בפרסומם.

הנקודה הקריטית כאן היא האיזון: בתי המשפט בוחנים האם מדובר בביקורת עניינית וסבירה במסגרת עבודה – או באמירה גורפת ומשפילה שחורגת מהנדרש ופוגעת שלא לצורך.

במקרה שלך, הניסוח שתיארת (“לא כדאי לסמוך עליך בפרויקטים חשובים”) עלול להיתפס כאמירה רחבה ופוגענית, במיוחד אם אין לה בסיס מוצק או אם ניתן היה להביע את הדברים בצורה מידתית ומצומצמת יותר.

לסיכום, בהחלט ייתכן שמדובר בלשון הרע, אך ההכרעה תלויה בפרטים נוספים כגון:

ההקשר שבו נכתבה ההודעהמידת האמת שבההיקף התפוצה והנזק בפועלתפקידו של המנהל והצורך בפרסום.

 

מומלץ לפנות לייעוץ משפטי לקבלת מידע נוסף.

 

ביקורות צרכניות הינן דבר חשוב מאוד ויש לאפשר זאת.

יחד עם זאת, יש לוודא כי הביקורת נצמדת לעובדות ונמנעת מתיאורים של "גנבו לי" "רמאים" וכיו"ב.

המטרה הינה לשתף בחוויה השלילית כפי שהייתה ללא סופרלטיבים.

ארי שלום,

ראשית צר לי על הסיטואציה אליה נקלעתם.

שנית, ככל שתג הנכה מאפשר לך לחנות בחניית נכים, אין כל סיבה להתבייש.

שלישת, לצורך הבנה והערכה של עילת תביעה, יש להבין יותר טוב בדיוק מה הוטח בפניך. אם הכל צולם בוידיאו, מומלץ להתייעץ עם עו"ד בטרם הגשת תביעה, שכן על פניו נראה שיש לך עילת תביעה כנגד אותה גברת.

בכל ביקורת צרכנית, קל וחומר ביקורת על תפקוד כזה או אחר של עו"ד, יש להיצמד לעובדות ולהימנע מתיאורים.

ככל שהמטרה הינה להכפיש את העו"ד או לפגוע בשמו (או בכל איש מקצוע אחר לצורך העניין), מוצע להימנע מלפרסם. אם חתמת על מסמך שאין לך טענות כנגדו, ועכשיו את מעלה טענות כנגדו, אז זה יכול להיחשב להפרת הסכם ויחשוף אותך לתביעה חוזית ולא רק תביעה בגין לשון הרע.

 

השאלה שאתה מעלה היא שאלה נפוצה מאוד בעידן הרשתות החברתיות, ויש לה כמה היבטים חשובים שכדאי להבין.

מה שתיארת - אמירה שלפיה אדם מסוים “היה מרביץ אלמלא היו מצלמות” - עלול להיחשב כייחוס של התנהגות אלימה או כוונה לאלימות.

לפי הדין, ייחוס כזה בהחלט עשוי להיחשב כלשון הרע, שכן מדובר בדבר שעלול להשפיל אדם או לפגוע בשמו הטוב בעיני אחרים .

כלומר - יש כאן פוטנציאל לתביעה.

 

האם העובדה שמחקת מהר מגינה עליך?

מחיקה מהירה היא צעד נכון ומפחית סיכון - אבל חשוב להבין:

עצם זה שאדם אחד נוסף לפחות ראה את הפרסום - כבר יכול להיחשב “פרסום”.צילום מסך (כמו שהגיב לך אותו אדם) עשוי לשמש ראיה.עם זאת, המחיקה המהירה בהחלט פועלת לטובתך ויכולה להפחית משמעותית את חומרת המקרה ואף את גובה הפיצוי, אם בכלל.

בתי משפט כן מתחשבים בהתנהלות כמו:

מחיקה מהירההבעת חרטהניסיון לתקןמה סכום החשיפה המקסימלי?

במקרים כאלה, החוק קובע:

ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד כ־75,000 ₪ (בפועל מעט ויתר)אם מוכיחים כוונה לפגוע - הסכום יכול להגיע לסכום כפול.אבל חשוב להדגיש:

👉 אלו סכומי תקרה בלבד

👉 בפועל, ברוב המקרים הסכומים נמוכים יותר, במיוחד כשמדובר בפרסום חד־פעמי שנמחק מהר ללא תפוצה רחבה.

האם באמת יתבעו?

בפועל, לא כל איום בתביעה מתממש. כדי שתוגש תביעה צריך:

נפגע שמוכן להשקיע זמן וכסףהוכחת פגיעה מסוימת או רצון “עקרוני” לפיצוי

במקרים כמו שלך, לא פעם זה נגמר באיום בלבד.

ככל ותקבל מכתב התראה ו/או כתב תביעה, מאד ממליץ להסתייע בייעוץ משפטי.

לא ברור מה השאלה פה.

בהיעדר הסבר או פירוט על תוכן המייל או נסיבות שליחתו או פרסומו לא ניתן לתת מענה, בהנחה והשאלה שנשאלת היא האם בגין פרסום המייל בפורום השכנים קמה עילת תביעה בלשון הרע או פגיעה בפרטיות.

השאלה שאתה מעלה היא שאלה מצוינת, והיא עולה לא פעם במציאות של רשתות חברתיות.

לא מעט אנשים סבורים שאם לא ציינו שם מלא - אין עילת תביעה. בפועל, המצב המשפטי שונה.

על פי העקרונות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע, תשכ״ה-1965, אין הכרח שהנפגע יוזכר בשמו המפורש. די בכך שהפרסום מתייחס אליו, גם אם בעקיפין, ושהזיהוי אפשרי בנסיבות העניין.

החוק קובע במפורש שאין חשיבות אם הדברים נאמרו במישרין ובשלמות, או אם ההתייחסות לאדם משתמעת מן הפרסום עצמו או מן הנסיבות החיצוניות. כלומר - אם אדם סביר מתוך המעגל הרלוונטי (חברים, קולגות, בני קהילה) יכול להבין שמדובר בך, ייתכן בהחלט שמדובר בלשון הרע, גם ללא ציון שמך.

כדי שתקום עילה, יש לבחון כמה שאלות מרכזיות:

האם מדובר בפרסום?פוסט בפייסבוק נחשב פרסום לכל דבר, גם אם הוגבל לחברים בלבד.האם ניתן לזהות אותך?אין צורך שכל הציבור יזהה אותך. די בכך שאנשים שמכירים את הרקע והנסיבות מבינים שהכוונה אליך.האם התוכן פוגעני לפי אמות המידה שבחוק?למשל - אם הוא עלול להשפיל, לבזות, לפגוע במשלח ידך או להציג אותך באור שלילי בעיני אחרים.האם עומדת למפרסם הגנה?גם אם מדובר בלשון הרע, ייתכן שתעמוד למפרסם אחת ההגנות הקבועות בחוק - כגון אמת בפרסום שיש בו עניין ציבורי, או פרסום בתום לב בנסיבות מסוימות. כל מקרה נבחן לגופו.

חשוב להדגיש: בתי המשפט בוחנים את הפרסום בהקשר הכולל שלו - הניסוח, הרקע, הקהל שנחשף אליו והאם הזיהוי הוא ברור וממשי או שמדובר ברמיזה עמומה בלבד. ככל שהזיהוי יותר ברור וממוקד, כך גוברת הסבירות שתוכר עילה.

לסיכום:

אי ציון שמך במפורש אינו מגן בהכרח על המפרסם. אם אנשים שמכירים אותך מבינים שמדובר בך והפרסום עומד בקריטריונים של פגיעה על פי החוק - ייתכן מאוד שמדובר בלשון הרע.

כמובן, כל מקרה תלוי בנסיבותיו המדויקות - נוסח הפוסט, זהות הקוראים, הקשר הדברים והאם קיימות למפרסם טענות הגנה. מומלץ לבחון את הפרסום הספציפי עם עורך דין הבקיא בתחום לפני נקיטת צעד משפטי.

אשמח לסייע בהכוונה נוספת ככל שתפרט יותר על אופי הפרסום וההקשר שבו נכתב.

אברהם שלום,

הגשת תביעת סרק במשטרה בהחלט יכולה להוות עילת תביעה בגין פרסום לשון הרע.

על מנת להצליח בתביעת דיבה זו, יש להוכיח כי מי שהתלונן למשטרה שיקר ביודעין. חשוב להבהיר כי עצם סגירת התלונה (ולא משנה באיזו עילה), אינה מהווה ראיה כי המתלוננים שיקרו למשטרה.

ככל שניתן להוכיח כי המתלוננים שיקרו במודע למשטרה בעת הגשת התלונה, כי אז סיכוייה של התביעה להתקבל.

בעניינים אלו, גובה הפיצוי שבית המשפט יכול לפסוק הינם גבוהים, שכן הוכחת התביעה מכילה גם הוכחת כוונתו של המפרסם/מתלונן לפגוע בתובע, ומכאן כי ניתן לקבל כפל פיצוי על פי החוק.

 

דני שלום,

כעיקרון, הכפשה ומילים פוגעניות, מבישות, משפילות וכיו"ב יכולות לשמש עילה לתביעה בגין פרסום לשון הרע.

מציע להתייעץ עם עו"ד בטרם הגשת התביעה על מנת לוודא כי מה שנאמר אכן עונה להגדרה של לשון הרע לפי פסיקת בתי המשפט.

אני מציע, כעזרה ראשונה, לעשות צילום מסך ולמחוק את התגובות הפוגעניות.

מהתיאור שלך עולה תמונה לא פשוטה, ובהחלט כזו שיכולה להקים עילה משפטית - אך חשוב לפרק אותה בזהירות, שלב אחר שלב, וללא קביעות נחרצות לגבי תוצאה של תיק קונקרטי.‏

עצם האמירה - ייחוס עבירה חמורה

ייחוס לאדם שהוא רוצח הוא מהאמירות החמורות ביותר שניתן להטיח באדם.‏ בפסיקה הישראלית אין כמעט מחלוקת כי אמירה כזו, כאשר אין לה בסיס עובדתי ברור ומוכח, עלולה לפגוע פגיעה קשה בשמו הטוב של אדם, במעמדו החברתי ובתחושת הביטחון שלו בסביבתו הקרובה.‏

העובדה שהדברים נאמרו בע"פ ולא בכתב, אינה גורעת מחומרתם.‏

שאלת ה‏"פרסום"‏

גם אם הדברים לא נאמרו ישירות אליך, אלא לשכן אחר, עדיין מתקיים יסוד הפרסום:

האמירה נאמרה לאדם שלישי, בסביבה משותפת ‏(חדר מדרגות)‏, ובאופן שיש לו פוטנציאל ממשי להתפשט הלאה.‏ בתי המשפט רואים בחומרה מיוחדת פרסומים מסוג זה בתוך קהילה קטנה, כמו בניין מגורים, שבה שמועות מתגלגלות במהירות.‏

הראיות - ההקלטה והעדה החוששת

הקלטת השיחה: אם אתה לא היית צד לשיחה, אלא הקלטת אותה מתוך דירתך, עלולה לעלות טענה של פגיעה בפרטיות או האזנת סתר.‏ עם זאת, הפסיקה מכירה בכך שיש להבחין בין שיחה פרטית ואינטימית לבין שיחה שנערכת במקום משותף, בקול רם, באופן שניתן לשמוע אותה באופן טבעי מדירה סמוכה.‏ במקרים כאלה, לא אחת נקבע כי אין מדובר בהאזנת סתר אסורה, או שלכל הפחות - ההקלטה יכולה לשמש ראיה, גם אם עצם ההקלטה תיבחן בזהירות.

‏השכנה כעדה:

העובדה שהיא מאשרת את קיום השיחה מחזקת את התמונה הראייתית, גם אם בשלב זה היא חוששת מלהיחקר.‏ בתי המשפט מודעים היטב למצבים של פחד משכנים אלימים או מטרידים, ולעיתים די גם בראיות נסיבתיות והקלטות כדי לבסס תביעה אזרחית, מבלי להישען על עדות ‏"אמיצה"‏ אחת.‏

האפשרויות העומדות בפניך

באופן כללי, עומדות בפניך כמה דרכי פעולה אפשריות:

תביעה אזרחית לפיצוי - גם ללא הוכחת נזק קונקרטי, כאשר מדובר באמירה כה קיצונית.

‏דרישה מוקדמת לחזרה מהדברים ופרסום הכחשה או תיקון לדברים - לעיתים מכתב נכון, שמגובה בראיות, מייצר הרתעה ומונע הסלמה.‏

בחינה של הליך פלילי או קובלנה - מסלול מורכב יותר, שנבחן במשורה ובזהירות, אך קיים במקרים חמורים במיוחד.‏מילה אחרונה של זהירות

כל תיק לשון הרע מוכרע על פי נסיבותיו המדויקות: אופן האמירה, הטון, הרקע בין הצדדים, מספר השומעים, מהימנות ההקלטה והקשר הדברים.‏

כמו כן, סוגיית האזנת הסתר היא רגישה, ולעיתים ההגנה הטובה ביותר היא הצגה אחראית ומדודה של ההקלטה, תוך הבהרה כיצד ולמה היא נעשתה.‏

לסיכום:התיאור שלך מצביע על פגיעה חמורה בשם טוב, עם תשתית ראייתית לא מבוטלת, אך גם עם מוקשים משפטיים שדורשים ניהול חכם וזהיר.‏ מומלץ לבחון את החומר בצורה מסודרת (ע"י עו"ד העוסק בתחום) לפני נקיטת צעד, כדי למקסם את הסיכוי להליך נכון - ולהימנע מחשיפה מיותרת.

התשובה הקצרה היא: לא קיימת חסינות אוטומטית, אך בנסיבות מסוימות ייתכן שללקוח תעמוד הגנה.

כאשר אדם פונה לגוף אזרחי או ציבורי, כגון רשות מקומית, חברת מים, תאגיד עירוני או גוף מינהלי אחר, ומעלה טענות קשות כלפי עורך דין - גם אם במסגרת תלונה או בקשה לשירות - אין בכך כשלעצמו “אזור חסין” מפני אחריות בלשון הרע. עצם העובדה שהדברים נאמרו לרשות ולא פורסמו ברשת או בתקשורת, אינה שוללת את קיומו של פרסום פוגעני.

עם זאת, הפסיקה מכירה בכך שיש מרחב מסוים של לגיטימיות בהגשת תלונות לרשויות, בעיקר כאשר מתקיימים כמה תנאים מצטברים:

הפנייה נעשתה לגורם מוסמך שבסמכותו לבדוק את העניין או לטפל בו.הדברים נאמרו לצורך ענייני, כגון בירור, תלונה או הגנה על אינטרס אישי כשר - ולא מתוך רצון לפגוע.הניסוח היה מידתי, עובדתי ככל האפשר, ולא כלל קביעות חריפות, האשמות פליליות או ייחוס כוונות זדון ללא בסיס.הפנייה לא הופצה מעבר לנדרש, ולא “גלשה” לגורמים שאין להם תפקיד בטיפול בעניין.

לעומת זאת, כאשר לקוח מנצל פנייה לרשות כדי “לסגור חשבון” עם עורך הדין, משתמש בלשון בוטה, קובע עובדות חמורות כוודאות, או מפיץ את הדברים לגורמים נוספים - הסיכון המשפטי עולה משמעותית. במקרים כאלה בתי המשפט נוטים לקבוע כי חרגו מגבולות הסביר, וההגנה האפשרית מתפוררת.

חשוב להדגיש נקודה נוספת: גם תלונה כנה אינה מעניקה היתר לומר הכול. חופש הפנייה לרשויות אינו חופש להשמיץ. תמיד נבחנת השאלה האם היה יחס סביר בין מטרת הפנייה לבין עוצמת הפגיעה בשם הטוב של עורך הדין.

לכן, ההמלצה המעשית היא ברורה:

מי שמבקש לפנות לרשות בנוגע להתנהלות של עו״ד - שיעשה זאת בזהירות, בהיצמדות לעובדות, ללא קביעות נחרצות, ורק מול הגורם הרלוונטי. ומנגד, עורך דין שנפגע מפנייה כזו אינו צריך להניח אוטומטית שאין לו עילה - כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

כרגיל, בפרטים הקטנים מסתתר ההבדל הגדול, ובמקרים גבוליים רצוי לקבל ייעוץ פרטני לפני נקיטת צעדים.

 

שמוליק שלום,

יש לבדוק באיזו מסגרת המכתב פורסם, מי נחשף אליו, וכן מה היה תוכנו. ככל שתוכנו של המכתב אינו נכון, כי אז ייתכן ויש לך עילת תביעה כנגד ועד היישוב, ככל שהוועד עומד מאחורי המכתב, וככל שהמכתב אינו קשור לוועד והוכן ופורסם על ידי המזכירה בלבד, ייתכן ויש לך עילת תביעה אישית.

בכל מקרה, ממליץ להתייעץ עם עו"ד בטרם הגשת תביעה על מנת שניתן יהיה לבדוק את כל נסיבות העניין, לרבות ההתנהלות שלך מול הוועד לאחר פרסום המכתב ותגובתו של הוועד לעניין.

ככלל, האחריות בנזיקין היא אישית. כדי להטיל אחריות על עורך דין בגין לשון הרע, עלייך להוכיח כי הוא היה צד ל"פרסום" כהגדרתו בחוק.

עקרון האישיות: עצם הופעת שמו של שותף על נייר המכתבים (Letterhead) של המשרד אינה הופכת אותו אוטומטית ל"מפרסם" של כל תוכן היוצא תחת דפי המשרד. הפסיקה קבעה לא פעם כי לוגו המשרד הוא בבחינת ״מסגרת טכנית״ בלבד, ואין בו כדי להעיד על מעורבות, מודעות או אישור של שותף אחר לתוכן ספציפי שנכתב על ידי חברו.דיני השותפויות: אמנם לפי פק' השותפויות, שותפות חבה בגין כל מעשה עוולה של שותף שנעשה במהלך הרגיל של עסקי השותפות, אך זהו בסיס לתביעת השותפות כישות (או השותפים יחד), ולא בסיס להגדרת השותף שלא חתם כמי שביצע אישית את העוולה.מבחן המעורבות: כדי לחייב את עו"ד הנוסף, עלייך יהיה להוכיח מעורבות אקטיבית שלו (כגון ניסוח המכתב, אישורו או ידיעה על תוכנו השקרי ומניעת הפצתו). ללא הוכחה כזו, סיכויי התביעה נגדו אישית נמוכים מאוד ועלולים להוביל למחיקתו מהתביעה תוך פסיקת הוצאות.המכשול המהותי: חסינות "פרסומים מותרים"

עוד לפני שדנים בזהות הנתבע, יש לבחון אם קיימת בכלל עילת תביעה. המכתב נשלח כתגובה ללשכת עורכי הדין - גוף בעל סמכויות מעין-שיפוטיות ומשמעתיות.

סעיף 13(5) לחוק - חסינות מוחלטת: סעיף זה מעניק חסינות לפרסום שנעשה על ידי "בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, תוך כדי דיון". הפסיקה (למשל הלכת חיר נ׳ גיל) הרחיבה הגנה זו גם על הליכים המקדימים את הדיון ועל תכתובות המהוות חלק בלתי נפרד מההליך. אם המכתב נשלח במסגרת תלונה משמעתית או בירור של ועדת האתיקה, הוא עשוי ליהנות מחסינות מוחלטת, גם אם מדובר בשקרים ובזדון.סעיף 15(8) לחוק - הגנת תום הלב: אם לא תחול החסינות המוחלטת, עדיין עומדת לנתבע הגנה אם הפרסום היה הגשת תלונה לרשות מוסמכת בתום לב. אולם, הגנה זו (בניגוד לסעיף 13) ניתנת לסתירה אם יוכח שהדברים נאמרו בזדון ובחוסר אמונה באמיתותם.סיכום והמלצה

בנסיבות המתוארות, הגשת תביעה נגד השותף שלא חתם על המכתב נראית כטקטיקה כצעד לא נכון.

מעבר לכך, עלייך לבחון היטב אם המכתב אינו חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) או 13(9) לחוק, שכן אם התגובה ניתנה במסגרת חובה חוקית להשיב ללשכה (הליך בירור משמעתי), ייתכן שהתביעה תיחסם על הסף ללא קשר לזהות החתום עליה.

לבסוף, עורך דין שמייצג את עצמו... פחות מומלץ.

פגיעה בשם הטוב וביזוי

האמירות כי בתך "לא נורמטיבית" וכי ימייך "ספורים" הן ביטויים משפילים המהווים לשון הרע. מאחר שהדברים נאמרו בפרהסיה, ברחוב סואן ולעיני עוברים ושבים, מתקיים יסוד הפרסום הנדרש כדי להקים עילת תביעה נזיקית בגין הפגיעה בכבודכן.

 

אפליה אסורה מחמת גיל

סירוב למתן שירות, ובכלל זה מניעת האפשרות לאימוץ בעל חיים על בסיס גיל בלבד, מהווה אפליה פסולה. הדין אוסר על גופים המספקים שירות לציבור להפלות בין אדם לאדם מטעמי גיל, וקביעה שרירותית כי גיל 65 מהווה חסם לאימוץ היא גילנות פסולה המקנה זכות לפיצוי.

אחריות העמותה

העמותה נושאת באחריות למעשי המתנדבת שפעלה כנציגתה הרשמית מולך. בנסיבות אלו, מומלץ לתעד עדויות של אנשים שנכחו במקום ולשקול פנייה רשמית בדרישה לפיצוי בגין עוגמת הנפש והפגיעה הבוטה בזכויותיכן.

שלום רב,

צר לי על הסיטואציה אליה נקלעת.

מתיאור הדברים נראה שאכן יש עילה לתביעה, אך ממליץ להתייעץ עם עו"ד בטרם הגשת התביעה.

בברכה,

אורי