כיצד תקבע תושבותם לצורכי מס של זוגות צעירים הנענים להצעות עבודה בחו"ל?

אנשים מצביעים על הצעת עבודה מחו"ל, או הצעת עבודה ממעביד קיים לעבוד בשבילו בחו"ל, כאחד השיאים האישיים בקריירה המקצועית שלהם וכתוצאה מכך, שוכחים שמס הכנסה גם הוא חפץ להיות "שותפכם" להצלחתכם המקצועית.

כל חברה או בעל עסק היום יודע, כי בכדי לקדם את העסק ולהרחיב את פעילותו העסקית אל מעבר לגבולות המדינה, מן ההכרח לשלוח את אחד מעובדי החברה, ולעיתים יחד איתו גם את משפחתו, לעבוד מטעם העסק/החברה למשך תקופה ממושכת בחו"ל.

יחד עם זאת, הלכה ידועה היא (שלצערנו אינה ידועה לזוגות צעירים), כי מעבר שכזה אינו מנתק באופן מיידי את התושבות.

הדבר מקבל משנה תוקף לאור רפורמת המס לפיה הכנסותיו של הנישום ימוסו לפי זהות מפיק ההכנסה ולא לפי מקום הפקתה. ודוק, שאלת תושבותו הפיסיקאלית של הנישום אינה שאלה שהתשובה עליה היא פשוטה ועל שאלה זו ניסה המחוקק לענות בהגדרת "תושב ישראל" בפקודת מס הכנסה וממקרא ההגדרה האמורה עולה, כי אין תשובה חד משמעית ונחרצת.

ההגדרה כוללת חזקות טכניות הניתנות לסתירה, לפיהן ייחשב הנישום תושב ישראל אם שהה בישראל זמן מסוים, ומבחן מהותי, במסגרתו נבחן "מרכז חייו של הנישום" –  בדיקה פרטנית של מספר פרמטרים אודות הנישום, כגון קיומם של נכסים בישראל, מקום מגוריו של הנישום, מקום מגורי משפחתו, אופי המגורים (קבע או ארעיים), מקום עיסוקו הרגיל של הנישום ושל בני משפחתו, מקום האינטרסיים הכלכליים הפעילים והמהותיים של הנישום, וכיוצ"ב.

בנוסף, יש לשים לב לסעיף 100א לפקודה, המטיל "מס יציאה" על נכסיו של אדם תושב ישראל שחדל להיות תושב ישראל, וכלשונו של הסעיף: "נכס של אדם תושב ישראל שחדל להיות תושב ישראל, ייחשב כנמכר ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל".

המדובר בסעיף אנטי-תכנוני הקובע אירוע מס רעיוני הוני לפיו קמה חבות במס רווח הון ליחיד שחדל מלהיות תושב ישראל בגין נכסיו, אף אם בפועל נכסיו של הנישום לא נמכרו.

מהוראותיו של סעיף 100א(א) עולה, כי אדם שחדל להיות תושב ישראל חייב במס רווח הון בגין נכסים שהיו לו במועד ניתוק התושבות שלו מישראל, מכיוון שרואים את נכסיו כנכסים שנמכרו ביום שלפני היום שבו חדל להיות תושב ישראל.

מכיוון שרואים את נכסיו של הנישום כנכסים שנמכרו כאמור, חייב הנישום במס רווח הון שנצמח או שהופק לו בישראל או מחוץ לישראל בגין נכסיו, בהתאם להוראותיו של סעיף 89 לפקודה.

סעיף 100א(ב) לפקודה מעניק לנישום אפשרות לדחות את מועד תשלום המס למועד מימוש הנכס בפועל. כלומר, רואים נישום שלא שלם את מס רווח הון ביום שלפני היום שבו שחדל להיות תושב ישראל, בגין נכסיו לפי סעיף 100א(א) לפקודה, כנישום שבקש לדחות את מועד תשלום מס רווח ההון למועד מכירת הנכס בפועל.

נבהיר, כי סעיף 100א(ב) לפקודה אינו דוחה את אירוע המס, אלא דוחה את מועד תשלום מס רווח ההון ממועד שינוי התושבות, למועד מכירת הנכס בפועל.

התופעה בה זוגות צעירים ממהרים לחתום על חוזה העסקה מבלי לשים דגש להשלכות המס הכרוכות בביצוע מהלך זה עליהם באופן אישי ועל נכסים שבבעלותם, הינה תופעה שקנתה לה מקום בקרב אותם זוגות צעירים, והתוצאה של מחדל זה היא חיוב במס גם בישראל על כל ההכנסות שהופקו או שנצמחו לזוג הצעיר בתקופת שהותם בחו"ל.

מומלץ לזוגות הצעירים אשר בוחרים לאייש תפקידי מפתח המוצעים להם בחו"ל, לבדוק היטב את כל השלכות המס הכרוכות בביצוע המעבר לחו"ל עוד בטרם המעבר עצמו. הגדרת המונח "תושב ישראל" טומנת בחובה מבחנים שונים ומסובכים, ובאמצעות קבלת ייעוץ מקצועי ובחינת פרטיהם האישיים של הנישום, ניתן לנטרל חיוב עתידי במס ואף לעיתים סיכונים פליליים.

כתובת מייל של הכותב: eli-doron@taxlawyers.co.il