הנשיא ברק על חופש הביטוי ועל פגיעה ברגשות הציבור תוך השוואה לשואה

מתוך: בג"צ 14/86 לאור נ'' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מא(1) 429.

"...ההשוואה לממשל הכיבוש הנאצי מצויה בקטע אחד החוזר מספר פעמים, שצוטט על-ידיי במלואו ושעניינו ההשוואה בין הנער היהודי, שהעביר תכשיטים תחת הכיבוש הנאצי, לבין הנער הערבי, שהעביר תכשיטים תחת הממשל הצבאי. קטע אחר, שאף בו ישנה השוואה נוספת, הוצא ביוזמת המחבר, ואין לנו צורך לעיין בו. אכן, הקטע המופיע במחזה עשוי לפגוע ברגשות הציבור היהודי. הוא עשוי לפגוע, בוודאי, ברגשותיו של אותו ציבור, שחווה את השואה על גופו ונפשו.

אני עצמי, ילד הייתי בשואה, וחציתי גדרות וגבולות שנשמרו על-ידי הצבא הגרמני, כאשר על גופי דברים שהעברתם אסורה. ההקבלה בין חייל גרמני העוצר ילד זה לבין חייל ישראלי העוצר נער ערבי צורבת את לבי. עם זאת, אנו חיים במדינה דמוקרטית, אשר בה צריבת לב זו היא לב לבה של הדמוקרטיה. כוחה של זו אינה ההכרה בזכותי לשמוע דברי נועם, הערבים לאוזניי. כוחה של זו בהכרה בזכותו של הזולת להשמיע דברים הצורמים את אוזני והצובתים את לבי.

חופש הביטוי - אמר פעם השופט הולמס - הוא הסובלנות כלפי השנוא עלינו. כפי שראינו, הפקודה מציבה גבול לחופש זה, וזאת, בין השאר, כאשר במחזה יש פגיעה קשה וחמורה - "פגיעה, שנראתה למועצה מעבר לגבול הנסבל"- ברגשות הציבור. עם כל הרגישות לזיכרונות השואה, אין אני יכול לומר, כי מועצה סבירה רשאית לקבוע, כי קטע יחיד זה פוגע פגיעה קשה וחמורה, שאף משטר דמוקרטי אינו צריך לשאתה...".