עיכוב הליכים במשפט פלילי – שיקולים מנחים

עיכוב הליכים - הלכה למעשה

סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") מקנה ליועץ המשפטי לממשלה את הסמכות לעכב כל הליך משפטי פלילי. עם זאת, הסמכות המוקנית לו תלויה בשני תנאים פרוצדוראליים. התנאי הראשון הוא שהוגש כתב אישום במסגרת התיק הפלילי. התנאי השני הוא כי טרם ניתנה הכרעת דין בתיק הפלילי. כלומר, גם אם התיק הפלילי מצוי בעיצומה של חקירה נגדית, ניתן יהיה לעכב את ההליכים. 

זאת ועוד, סמכותו של היועמ"ש לממשלה בעניין עיכוב ההליכים היא בוודאי לא מוחלטת, שכן היא מוגבלת בזמן. סעיף 232 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שאם עוכב הליך פלילי בעבירת פשע, ניתן לחדשו בפרק זמן של 5 שנים מיום ההחלטה על העיכוב, וכן, ככל שמדובר בעבירת "עוון" ניתן יהיה לחדש את ההליכים בפרק זמן של שנה מיום ההחלטה. 

חריג נוסף בהתאם לסעיף 232 המוזכר, הוא עיכוב הליך פלילי בפעם השנייה. דהיינו, החוק קובע כי אם עוכב ההליך פלילי, וחודש לאחר מכן, ואז שוב עוכב, או אז לא ניתן יהיה לחדשו בפעם השניה. כלומר, חידוש הליכים פליליים שהוקפאו ניתן לחדש רק פעם אחת בלבד. 

בדומה להוראה בדבר עיכוב הליכים, גם על חידוש הליכים יש להודיע לבית המשפט הרלוונטי בהודעה כתובה, כאשר לאחר מכן יימשך ההליך הפלילי בדיוק מאותה הנקודה בו הוא הופסק. 

שיקולים מנחים

הסמכות לעכב הליכים היא סמכות מעין שיפוטית לכל דבר ועניין, שהרי המחוקק מקנה ליועמ"ש לממשלה סמכות מהותית ועקרונית לקבוע האם הליך משפטי ייעצר בעניינו של נאשם מסוים או לאו. המשמעות של עיכוב הליכים היא לא אחת שחרור של נאשם לחופשי, או הימנעות ממיצוי הדין בעניינו של אדם אשר קיים סיכוי סביר שביצע עבירה פלילית. 

לכן, כאשר ניתנה החלטה על עיכוב הליכים פליליים, על היועמ"ש לממשלה להפעיל שיקול דעת, תוך מתן דגש לאינטרס הציבורי, לנסיבות העניין, לנסיבות האישיות של הנאשם הספציפי במקרים מסוימים ועוד. 
להלן מספר שיקולים מנחים באותם יש לשקול במסגרת בקשה לעיכוב הליכים:

1. האינטרס הציבורי : חוק סדר הדין הפלילי קובע כי על מנת להגיש כתב אישום יש צורך בראיות שיש בהן כדי להביא לכאורה להרשעת נאשם, ואינטרס ציבורי. עיכוב הליכים מנגד, יכול להיעשות רק לאחר הגשת אישום. לכן, על היועץ המשפטי לבחון האם בנסיבות העניין הנזק שיעלה על המשך ניהול ההליך הפלילי גדול מהתועלת שבהמשך ניהולו. לדוגמא, כאשר מדובר בנאשם ללא עבר פלילי אשר נעצר בגין עבירה קלת ערך שיכולה גם להיות בבחינת "זוטי דברים", הרי שאז קיים אינטרס ציבורי ראוי לעכב את ההליך המשפטי ולהקל עם הנאשם. 
2. נסיבות אישיות : לעיתים, מוגש כתב אישום בעבירה פלילית קלה כחמורה, ובמהלך ההליך המשפטי חווה נאשם אירוע טראגי כדוגמת אובדן ילד בנסיבות טראגיות או מחלה קשה הפוגעת בתפקודו (למשל- התאשפזות בבית החולים במצב של "צמח"). במקרים כאלו, עשויה הנטייה לעכב את ההליכים לגבור. 
3. סוג וטיב התיק : גם נסיבות התיק יכולות לעיתים לשמש כעילה לעיכוב הליכים. לדוגמא, כאשר מוגש כתב אישום הכולל התנהגות לא ראויה של המשטרה בדמות "חיפוש לא חוקי" או "שימוש בכוח מופרז". במקרים כאלו, קיימת אפשרות לעכב את ההליכים מבלי לחזור מכתב האישום. כך גם נשמר לכאורה האינטרס הציבורי בעצם הגשת כתב האישום, וגם המדינה נמנעת מקבלת הכרעת דין שיכולה לא להחמיא למי מרשויותיה.
דוגמא נוספת למקרים שבהם טיב או נסיבות התיק יכולות להוות עילה לעיכוב הליכים, היא שינוי של הלכה משפטית במהלך המשפט הפלילי, או שינוי של נהלי אכיפה או העמדה לדין. 
4. עבר פלילי : עברו הפלילי של נאשם מהווה כמעט תמיד אבן בוחן משמעותית במסגרת ההחלטה לעכב הליכים משפטיים. סביר כי היועמ"ש לממשלה לא ייטה להורות על עיכוב הליכים לטובת אדם בעל עבר פלילי משמעותי, וכאשר ברור שמדובר באדם שעשוי לבצע עבירות פליליות בעתיד. 

סיכום:

הסמכות לעכב הליכים פליליים נתונה ליועמ"ש לממשלה, מדובר בסמכות שיפוטית לכל דבר ועניין, ובמסגרתה יש לשקול שיקולים רבים ורחבים, החל מנסיבות העניין ונסיבותיו האישיות של הנאשם, וכלה בשיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי הכולל. יודגש כי רשימת השיקולים הרלוונטיים להחלטה לעכב הליכים, המוצגת לעיל, היא בוודאי לא רשימה סגורה וממצה, שכן כל מקרה ונסיבותיו הייחודיות.