בית המשפט: כל מעסיק חב בעיקרון לנקוט בשיטת עבודה בטוחה וסבירה אשר תמנע כל סיכון

בבית המשפט השלום בתל אביב נדונה תביעתו של אורן בן שמעון (להלן: "התובע"), כנגד י. י. כהן הנדסת חשמל בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). הנתבעת 1 שלחה הודעות צד שלישי לסוכן הביטוח ולנתבעת 2. (הכותב לא ייצג בתיק)

פסק הדין ניתן בספטמבר 2014 מפי כב' השופט יובל גזית.

נסיבות המקרה

התובע שימש כעוזר חשמלאי אצל הנתבעת 1, מזה מספר חודשים. במסגרת עבודתו נשלח לבצע עבודות חשמל בעיר בני ברק. ביום האירוע, היום השלישי לעבודתו בבני ברק, הוטל עליו על ידי חשמלאי מטעמה של הנתבעת 1, להרכיב שקעים על התקרה בגובה ארבעה מטרים. התובע הניח כיסא על שולחן כדי לעמוד עליו לצורך ביצוע המשימה, כאשר לפתע נשבר הכיסא והתובע נפל ונחבל (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה הובהל התובע לבי"ח וולפסון, שם אובחנו חבלות באגן, בברך הימנית, בכתף השמאלית ובצלעות.

טענות הצדדים

התובע טען, כי מדובר בתאונה אשר האחריות הבלעדית לקיומה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 אשר במעשיה ובמחדליה גרמה לפגיעה הקשה בו עת לא סיפקה לו סביבת עבודה הולמת. כך, לטענתו, לא סופק לו סולם בכל אחד משלושת הימים בהם עבד בהתקנות חשמל בבני ברק ואף בקשתו לעבוד באמצעות סולם ולא על ידי כיסאות מונחים על שולחנות, נענתה בשלילה. לדבריו, בעבודות קודמות שביצע אצל הנתבעת סופק סולם, אך במסגרת העבודה בה נפגע, נהג לעמוד על כיסא שהונח על שולחן. התובע הדגיש כי לנתבעת 1 כמעבידה קמה חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע סיכונים אשר עלולים לפגוע בעובדים.

התובע אף טוען, כי אין לייחס לו כל אשם תורם, שכן אין המדובר במצב בו בחר בעצמו להשתמש בכיסא מונח על שולחן חלף בסולם, אלא הוא ביקש לעבוד באמצעות סולם. לטענתו, בלית ברירה, מחשש לפיטורים במקרה של סירוב, נאלץ להיעתר לדרישת הממונה עליו, שבעצמו השתמש באותה דרך פעולה בעודו משמש לו דוגמא אישית.

הנתבעת 1 מצידה הכחישה את נסיבות התרחשות התאונה הנטענת ע"י התובע. לטענתה, טענתו של התובע כי ביקש סולם, וכי הממונה מטעמה הורה לתובע לטפס על כיסא מונח על שולחן הינה טענה שקרית, וההפך הוא הנכון. לטענתה הממונה הורה לתובע להמתין עד שיביא מן המחסן סולם, אך התובע מרצונו בחר להסתכן, וחרף הדרכות בטיחות רבות, לפיהן נאמר לו שדרך של טיפוס על כיסא מונח על השולחן אסורה בתכלית, בחר לנהוג כך וטיפס על הכיסא. לטענתה, היא לא התרשלה ולא הפרה חובה כלשהי כלפי התובע וסיפקה לעובדיה סביבת עבודה הולמת, כאשר במקום היה סולם לשימוש העובדים שקיבלו באופן תדיר הדרכות בטיחות, בין היתר בנושא עבודה בגובה הרב. מכאן שיש לייחס לו אשם תורם בשיעור מכריע. הנתבעת 1 אף הוסיפה וטענה, כי לתובע עבר עשיר של תאונות אותו ניסה להסתיר, וניכר שרצונו הינו להיפרע ממנה שלא כדין. 

לסיכום טענה הנתבעת 1, כי יש להטיל אחריות על הצדדים השלישיים, אשר כל אחד בהתאם לחלקו, בשל רשלנותם, חוסר זהירותם וחוסר מיומנותם הביאו למצב בו נותרה מול שוקת שבורה חסרת כיסוי ביטוחי. כך, לטענתה, סוכן הביטוח לא התריע כנדרש בפניה כי הרשימות לא הגיעו לייעדן, קרי אל חברת הביטוח, חרף העובדה כי הגיעו לידיו, ואף התרשל בשדלה לרכוש ביטוח שכלל לא מקנה כיסוי ביטוחי מתאים, באשר לא חל על פרוייקטים אשר החלו טרם ההצטרפות לביטוח, כפרויקט מושא תביעה זו. חברת הביטוח עצמה התרשלה בכך שחידשה בסוף תקופת הביטוח את הפוליסה מבלי לדרוש ו/או להתריע בפניה אודות היעדר רשימות פרוייקטים בגינם נדרש הביטוח.

הנתבעת 2 הסבירה, כי הפוליסה שרכשה הנתבעת 1 הייתה מסוג פוליסה הצהרתית, המכסה פרוייקטים עליהם הצהיר המבוטח טרם תחילתה של ביצוע העבודה, ומועד תחילת ביצוע העבודה חל בתקופת הביטוח הנקובה ברשימת הפוליסה. במקרה לפנינו, טענה הנתבעת 2, הפרוייקט נשוא התביעה לא דווח לחברת הביטוח על ידי הנתבעת 1 בין באופן ישיר ובין אם באמצעות סוכן הביטוח. סוכן הביטוח טען, כי בניגוד לדבריה של הנתבעת 1 היא מעולם לא דיווחה לו אודות הפרוייקט מושא תביעה זו ולא ביקשה ממנו לבטחו.

דיון

בית המשפט קבע, כי מחומר הראיות עולה בבירור שהתובע אכן נפגע ביום האירוע עת נפל מכיסא אשר מונח היה על שולחן לצורך ביצוע עבודות חשמל בתקרה. הסביר בית המשפט, כי הסוגיה שבמחלוקת לנוכח נתונים עובדתיים אלו הינה נסיבותיה המדויקות של התרחשות התאונה, קרי האם התרשלה הנתבעת בתנאי העבודה שסופקו לתובע, והוא נאלץ בהיעדר סולם לטפס על כיסא מונח על שולחן כתחליף או שמא נכונה גרסתן של הנתבעות, והתובע הוא שבחר מרצונו החופשי להתנהל בדרך לא זהירה זו חרף העובדה כי נתבקש על ידי הממונה להמתין לסולם.

בית המשפט מצא את עדות התובע אמינה ועקבית, לדבריו: "לא התעלמתי מכך שעדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין ונבחנת בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. לדידי, אין ספק ואין חולק כי התובע עמד על כיסא שהיה מונח על שולחן וכן שבמקום לא היה סולם... לפיכך, אני מקבל את גרסת התובע כי התאונה התרחשה עת בהוראת מעבידו עמד על כיסא מונח על שולחן על מנת לבצע עבודות חשמל בתקרה".

בית המשפט הדגיש, כי חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של מעביד לעובדיו ולתנאי עבודתו הינה מן המפורסמות, ואין צורך להרחיב בנדון. כל מעביד חב בעיקרון לנקוט בשיטת עבודה בטוחה וסבירה אשר תמנע כל סיכון לא סביר מעובדיו. מובן שאותה חובה חלה באופן קונקרטי וספציפי בכל מקום עבודה. לדברי בית המשפט: "אותה חובת זהירות כוללת בחובה גם את הדאגה לשיטת עבודה בטוחה, מתן הדרכה נאותה לעובדים לגבי אופן ביצוע העבודה באופן בטוח מבלי שיגרם להם נזק ופיקוח על קיומה של שיטה כזו... על המעביד לקחת בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך עבודתו ואף רשלן, ועליו להזהירו מפני הסיכונים הרגילים והחריגים הנובעים מעבודתו, ובצד האזהרה צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים בעבודה... מעביד גם חייב לצפות כי תאונות עבודה יתרחשו עקב רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה של העובד, ולנקוט באמצעים למניעתן... המעביד אף חייב באספקת כלי עבודה נאותים שימנעו סיכונים מיותרים".

לעניין האשם התורם קבע בית המשפט, כי במקרה לפנינו מדובר בסביבת עבודה לא בטוחה שהוכתבה ע"י המעסיק. עם זאת, הוכח כי התובע בחר לבצע המטלה חרף היותו מודע לסכנה הטמונה בעבודה בדרך שהוכתבה, ולראייה לשיטתו אף ביקש סולם. התובע היה מודע לסיכון שבעבודה ללא סולם והיה עליו לסרב לבצע העבודה חרף חששו כביכול לפיטורין, אך הוא לא עשה כן. בית המשפט סבר, כי למרות שקיימת אחריות נתבעת 1, הרי שהאשם התורם של התובע גבוה יחסית והעמיד אותו על שיעור של 25%.

פסיקה

בית המשפט דחה את התביעה כנגד הנתבעת 2 ואת הודעות צד שלישי אשר הגישה הנתבעת 1 ופסק כי התובע ישלם הוצאות משפט בסך של 6,500 ₪ לנתבעת 2. הנתבעת 1 תשלם הוצאות משפט  בסך 6,500 ₪ לכל אחד מן הצדדים השלישיים. הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום הכולל את ראשי הנזק שפורטו בפסק הדין בסך 127,164 ₪ בניכוי 25% אשם תורם ובניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי ודמי האבטלה שקיבל התובע. כמו כן, תישא הנתבעת 1 בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של  22,656 ₪.

בשלב כתיבת שורות אלה לא ידוע אם הוגש ערעור על פסק הדין.

* הכותב לא ייצג בתיק.