ביטול עסקה עקב פגם בעסקה אל מול ביטול עסקה מסיבות אחרות

נדמה שהשואלים שאלה זו מבלבלים בין שני מושגים מרכזיים עליהם אדבר ברשימה זו; 

המושג הראשון – ביטול עסקה עקב פגם בעסקה.

המושג השני – ביטול עסקה מכוח דיני הגנת הצרכן. 

ביטול עסקה מכוח פגם בעסקה

המערכת החולשת על ביצוע עסקאות במדינת ישראל היא המערכת החוזית. החוק המוביל במערכת זו הוא חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). זה החוק הכללי המתייחס לכל מערכת של חוזים הנערכת בין שני אנשים אלא אם יש חוק נפרד מיוחד וספציפי המתייחס לחוזה אחר וספציפי, כך למשל לחוזים הנערכים בענייני מקרקעין יש חוק נפרד ומיוחד הלא הוא חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969. כך גם לחוזי עבודה יש את כל מערכת החוקים של דיני העבודה ובכללם חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 וכדו', וכן הלאה. 

חוק החוזים מגדיר מהו חוזה ובשום מקום בחוק הזה לא נכתב במפורש שחוזה חייב להיות בכתב. יכול להיות חוזה בע"פ בין שני צדדים שיהיה חוזה לכל דבר ועניין. לדוגמא: אם זוג חברים מציע לזוג חברים אחר ללכת למסעדה יחדיו ואחד מהזוגות מזמין בייביסיטר לצורך הבילוי ואח"כ הזוג השני מבטל את הבילוי נעשית פה, למעשה, הפרת חוזה (אפשר לומר אפילו הפרת חוזה מתגלגלת שכן הבייביסיטר לא תוכל לקבל את השכר שהובטח לה עקב ביטול היציאה). 

חוק החוזים חולש גם על המערכת החוזית לאחר שנחתם, החוזה קובע כללים כיצד יש לקיים את החוזה. אחד מהכללים בחוק זה שיש לקיים - חוזה בתום לב. כאשר נמכר מוצר פגום, אזי מדובר בקיום חוזה שלא בתום לב ואשר על כן ביטול החוזה ייעשה ע"פ המערכת החוזית ולא ע"פ המערכת הצרכנית. 

חשוב להדגיש בהקשר זה כי ישנם תקנות (תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו – 2006) המחייבות את היצרן ו/או היבואן לתת אחריות ושירות לאחר מכירת המוצר – וזה מהווה דין ספציפי ופרטי השייך למערכת החוזית שבין הצדדים. כאשר צד מפר את התחייבות החוזית שאליה הוא מחוייב בהתאם לתקנות אזי מדובר בהפרת חוזה המצדיקה, במקרים מסויימים ובדרכים מסויימות, ביטול החוזה מכוח דיני החוזים.  

יש לשים לב שהגם שמדובר בערבוב של שני מערכות; זו החוזית וזו הצרכנית עדיין הביטול ייעשה מכוח המערכת החוזית ולא מכוח המערכת הצרכנית. 

ביטול עסקה מסיבות אחרות

בשנים האחרונות ישנה מודעות גוברת והולכת לרצונות הפרט ולעובדה שלעיתים רצונות אלו מתהפכים מידי פעם בפעם. אחד הביטויים למודעות זו הוא התקנת תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א – 2010 במסגרתם נקבעו כללים לביטול עסקה רק "כי מתחשק לי". 

בתקנות נקבעו סוגי דברים שניתן לבטל את העסקה שלהם ותוך כמה זמן ניתן לבטל את העסקה. כך למשל, לא ניתן לבטל כלל עסקה בנושא רכישת דברים אינטימיים שניקנו, אך לעומת זאת ביגוד שאינו אינטימי ניתן לבטל את העסקה תוך 48 שעות מיום הרכישה בכפוף להצגת אישור הקניה. 

ברוב המקרים מדובר על 14 ימים מיום ביצוע העסקה אך גם לביטול שכזה יש חריגים: כך למשל, ביטול עסקה של ריהוט לאחר שהחל בביצוע הכנתו לא תתאפשר. 

לסיכום

אם מדובר בביטול עסקה על מוצר שלא נעשה בו כלל שימוש ניתן, במקרים מסויימים, לגשת לבטל את העסקה עד 14 ימים מיום ביצוע העסקה. 

אך אם, לעומת זאת, מדובר בביטול עסקה עקב פגם במוצר אין רלוונטיות כלל לאותם 14 ימים המעוגנים בתקנות וניתן לבטל את העסקה כל עוד נעשה במוצר שימוש סביר והמוצר נפגם ו/או הגיע פגום טרם השימוש. 

נקודה נוספת שחשוב להדגיש: חיבור לחשמל נחשב שימוש המהווה עילה לאי ביטול העסקה מצד העסק כך שכאשר מדובר במוצר חשמלי יש לשים לב לפרט זה. יחד עם זאת, אם המוצר חובר לחשמל ולא עובד/עבד הרי שיש עילה לביטול העסקה מכוח דיני החוזים ללא התייחסות כלל לדיני הגנת הצרכן, ולכן טענת עסק, אם תעלה, כי המוצר חובר לחשמל אין לה רלוונטיות לעניין ביטול העסקה.