השפעת מבצע "צוק איתן" על התחייבויות וחובות

מדינת ישראל מצויה זה מספר שבועות במצב מלחמה כנגד החמאס. אלפים רבים מגויסים לצה"ל, אלפי עסקים נפגעים ביום-יום בגין מחסור בעובדים, מחסור בקונים, מחסור במזומנים, ועוד.

במצב זה מתעוררת בכל חריפותה שאלת גורלן של התחייבויות שנטל כל אחד ואחד מאלו, ועתה – מחמת המצב הביטחוני – אין ביכולתו לעמוד בהן.

המדובר בהתחייבויות שטריות (כגון: שיקים שניתנו ואין להן כיסוי), או חוזיות (כגון: התחייבות לתשלום שכ"ד, תמורה בגין רכישת דירה, חוב לבנק, וכדו').

ננסה להבהיר את המצב המשפטי בעניינים אלו:

שיקים ללא כיסוי:

לבעיה זו שני היבטים: החשש להגבלת החשבון, וכן : יחסי חייב - נושה.

א.     מבחינת הגבלת החשבון:

המפקח על הבנקים הורה לבנקים:

1) להימנע מהגבלת חשבונות של חיילי מילואים.

2) לאפשר חריגה ממסגרות אשראי ללקוחות המתגוררים בטווח של 40 ק"מ מרצועת עזה, גם אם חשבונם מתנהל בסניף מרוחק.  

3) שיקים של חייל מילואים שחולל - לא יירשם כשיק שסורב לעניין חוק שיקים ללא כיסוי, ו/או במאגרי המידע הכלכליים למיניהם (כדוגמת BDI), ע"מ שלא לפגוע בסיכויים לקבל אשראי בעתיד.

4) להפעיל שיקול דעת ולבחון ברגישות המתבקשת כיצד ניתן להקל על אוכלוסיית הלקוחות שנפגעת כתוצאה מהמבצע הצבאי. יצוין כי מדובר בהנחיה כללית – הנתונה לשיקול דעת מלא של הבנק, שכידוע "ברצותו מחייה, וברצותו ממית".

 ב.     מבחינת יחסי חייב – נושה:

נושה המחזיק בשיק שחולל, של חייב הנמצא במילואים – רשאי לנקוט כנגדו בהליכי גבייה, לרבות הגשת תביעה ו/או פתיחת תיק הוצאה לפועל.

עם זאת, חייב זה יהא רשאי להתגונן בתביעה/תיק ההוצל"פ כנגדו בטענה ל"כח עליון", כפי שיוסבר בהמשך, הגם שזה לא ימנע מלחייבו לשלם לפחות קרן והצמדה.

יצוין כי נכון להיום, מערכת ההוצאה לפועל אינה מפעילה צווים אופרטיביים (כגון: פינוי) אצל תושבי הדרום המצויים בקו האש.

הפרת התחייבויות חוזיות: 

כידוע, "הסכמים יש לכבד". לפיכך, עם כל הצער וההבנה ל"מבצע", או אף אם הייתה הכרזה כי המדינה במצב "מלחמה", הכרזה שיש בצידה משמעות כלכלית, עדיין אין "שחרור אוטומטי" מהתחייבויות שלא קוימו באותה תקופה, ע"י החייבים למיניהם.

הנושה - בין אם זה הבנק, בעל הבית, או מוכר הדירה – זכאי לדרוש עמידה בהתחייבויות, וככל שישנה הפרת הסכם, עומדת לזכותו, בד"כ, סנקציה בדמות "ביטול הסכם", "פיצוי מוסכם", וכדו' אחרת.

יוזכר, כי לעיתים הפרת התחייבות ע"י גורם אחד, מפעילה "שרשרת דומינו" של גורמים נוספים הנופלים בזה אחר זה מחמת ההפרה הראשונית.

לעומת עמדתו של הנושה – הדורש לקיים לא רק את ההסכם, אלא אף להחיל על הנתבע את הסנקציה החוזית, ישנה טענת הגנה לחייב שהפר את ההסכם, והיא: טענת "כח עליון".

מקור הטענה יכול שינבע מהסכמת הצדדים, ובהעדרה – מכח ס' 18 לחוק החוזים (חלק כללי).

מכח הסכמת הצדדים:

עורכי דין מנוסים ומיומנים דואגים להכניס בהסכמים שהם עורכים, הגדרה של "כח עליון", אשר - ככל שיקרה - לא ישמש עילה לביטול ההסכם או לסנקציה כספית כלשהיא.

סעיף כזה, יכול שינוסח באופן הבא: 

"מוסכם כי עיכוב בביצוע התחייבות של מי מהצדדים מחמת אסון טבע, שביתה, השבתה, מלחמה, מצב חירום ביטחוני, גיוס מילואים נרחב, צווי הפסקת עבודה מטעם רשות מוסמכת, או כל סיבה אחרת שאינה בהשפעתם ושליטתם של הצדדים להסכם, ואינה תוצאה של רשלנות מצידם – ייחשב כ"כח עליון", ולא ישמש עילה לביטול הסכם זה, כולו או מקצתו, או לתביעה כלשהי".

ככל שישנה הסכמה חוזית כאמור, והסכסוך יגיע לפתחו של בית המשפט, זה יבחן האם הנסיבות תואמות את הגדרת הצדדים, ובהתאם יחייב/יפטור את הנתבע.

אף אם הצדדים לא השכילו להגדיר בהסכם שביניהם תנאי של "כח עליון" עדיין פתוחה הדרך בפני החייב/הנתבע לטעון טענה זו מכח ס' 18 לחוק החוזים, המקנה פטור בשל אונס או סיכול החוזה בנסיבות בהן "היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים", שכן אז – "לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים".

מכח סעיף חוק זה, בתי המשפט מכירים לעיתים בטענה של "כח עליון" מחמת מצב בטחוני חמור, כמונעת "הפרת ההסכם", כלומר, אי עמידה בהתחייבות לא תיחשב כהפרת הסכם, ולא תקנה זכות לתובע/לנושה זכות לקבל את הסנקציה שדרש.

יודגש כי אין בכח הטענה למנוע את עצם ביצוע התשלום, או אף את שיערוכו כחוק (שאין השערוך אך שומר על ערך הכסף), כי אם רק למנוע סנקציות כואבות נוספות, כגון: פיצוי מוסכם/פינוי וכדו'.

משמעות הטענה הינה כי מפר ההסכם, או מושך שיק שחולל ונפתח נגדו תיק הוצל"פ, צריך להתגונן בטענה כי ההסכם הופר אך ורק מחמת המצב הביטחוני שהיווה "כח עליון", ולכן אין לראות באי קיום ההתחייבות משום "הפרת הסכם".

יודגש, אין וודאות משפטית שהטענה תתקבל:

ישנם שופטים במדינה הסבורים כי במדינתנו, מצב בטחוני בעייתי הינו "נורמה", שהצדדים צריכים להיות מוכנים אליה.

כך לדוגמא נפסק מפי כב' השופטת אלשייך:

"לא ירדתי לסוף דעתן של המשיבות בטענתן לתחולת "כח עליון" בדמות מצב בטחוני, אשר מנע מהן עמידה במחוייבותיהן... חזקה על המשיבות שידעו מלכתחילה, כי הן נקשרות בחוזה אשר יתבצע במציאות הישראלית, במחוז המאויים חדשות לבקרים מצפון, ולא אי-שם "במורדות האלפים השוייצריים"... האם אכן מכוון מר ברנשטיין לכך, כי כל עוד לא יחתמו הסדרי שלום בין ישראל לכל שכנותיה, יהיו כל המועדים נשוא ההסכם פתוחים להתדיינות בלתי פוסקת ולזכות גורפת לאי-עמידה בהם, כמו הפך "כח עליון" לשיק פתוח שתוקפו עומד לעד?"

כן נפסק כי: "בענייני מלחמה ושלום הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל".

לעומת זאת, ישנה פסיקה הקובעת כי עמידה נחושה על קיום התחייבות במצב חמור מהווה חוסר תום לב, השולל זכות התובע. 

כך לדוגמא נפסק: "בתקופה בה נאלצים ילדים והוריהם למצוא עצמם מאונס בחזית הקרב בתוך בתיהם, התעקשות התובעת על עמדתה, התעקשות שגררה את הנתבעים ללשכת ההוצל"פ ולבית המשפט יש בה קשיחות לב", והתביעה נדחתה!

לטעמי, גישת תום הלב שולטת ממעל על עמידה בהתחייבויות, ועל בית המשפט לבחון כל טענה לאי עמידה בהן, בנסיבות נשוא מאמר זה, דרך פריזמה זו.

לא ניתן לקבוע מסמרות חד משמעיים בשאלה מתי תתקבל טענת "כח עליון" ומתי לא, אך ניתן לשרטט עקרונות לקבלתה, כדלקמן:

א. המצב האקוטי לא היה צפוי בעת יצירת ההתחייבות.

ב. המצב החדש שבגינו מבקשים להכיר בסיכול מהווה שינוי נסיבות קיצוני, שלא ניתן למנעו, חריג בחומרתו יחסית למציאות הישראלית ה"רגילה" ששררה בעת כריתת ההסכם.

ג. המצב החדש שלל אפשרות עמידה בהתחייבויות, הגם שהחייב עשה כל שביכולתו, בנסיבות הקיימות, לעמידה בתנאי ההסכם, ואעפ"כ נבצר ממנו לעמוד בו.

המלצה אופרטיבית:

כל מי שלא עמד בהתחייבויותיו לבנק או לכל נושה אחר מחמת המצב הביטחוני, ונתבע עקב כך - טוב יעשה אם יפנה להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום ע"מ שיבחן המצב כראוי, ויסייע לו למזער סיכוניו המשפטיים והתוצאות הכספיות הנובעות מההפרה.