פיצויים ופנסיה – זכויות העובד מול המעביד

פגיעה בתשלומים סוציאליים לעובד באמצעות:

רישום תוספות שכר פיקטיביות שאינן משמשות לחישוב פנסיה ופיצויים.

מהותן של תוספות לעניין רכיבי השכר הקובע המשמשות לחישוב פנסיה ופיצויים.

עובד אשר פוטר על-ידי המעביד לאחר שעבד שנה אחת ברציפות זכאי לפיצויי פיטורים.

שיעור פיצויי הפיטורים הוא שכר חודש אחד לכל שנת עבודה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה.

השכר שישמש בסיס לפיצויים הוא השכר האחרון של העובד. 

בנוסף, חוק פיצויי פיטורין קובע: עובד אשר מפוטר בסמוך לסיום שנת העבודה הראשונה יראו את המעביד כמי שפיטר את העובד על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד יהיה זכאי לקבל את פיצויי הפיטורים, אף אם טרם השלים שנת עבודה מלאה.

השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין הוגדר בתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964:

"רכיבי השכר

1. (א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לעניין תקנות אלה הם:

(1) שכר יסוד;

(2) תוספת ותק;

(3) תוספת יוקר המחיה;

(4) תוספת משפחה.

(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.

(ג)  לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות".

בדומה לפיצויי פיטורים, ההפרשות לפנסיה נגזרות מהשכר הרגיל שאינו כולל תשלומים מיוחדים ו/או חד פעמיים.

עמלות מהוות חלק מהשכר החודשי ונכללות בחישוב הפיצויים והפנסיה.

עמלות – הן פרמיות תמורה המשולמת לעובד מדי חודש עבור תפוקת עבודתו ועמידתו ביעדים.

לעניין עמלות, בתקנה מס' 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964‏, נקבע:

"שכר קבלני היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסוימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים".

לעובד חודשי, המקבל  שכר בסיס בתוספת עמלות, פיצויי הפיטורים יחושבו כדלקמן:

(שכר בסיס אחרון + ממוצע העמלות בשנים עשר החודשים האחרונים לעבודה) X (מספר שנות עבודה).

בתלושי המשכורת, בעיקר לעובדים במגזר הפרטי ולעיתים גם במגזר המעין ציבורי, לא נראה בתלוש השכר "תוספת משפחה", כך גם כנראה לעניין תוספת מחלקתית או מקצועית.

לעיתים (על מנת להימנע מתשלומי פיצויים גדולים), תלושי משכורת מכילים תוספות:

שעות נוספות, עמלות, בונוסים, פרמיה, מענקים, שווי שימוש של רכב או אחזקת רכב, שווי טלפון נייד או אחזקת טלפון, גילום ושווי למס, קצבות ביגוד, דמי הבראה, משכורת 13 ועוד.

בונוס ומענק חד פעמי אינם בגדר רכיבי שכר לצורך חישוב פיצויים ופנסיה.

בונוס – הוא תשלום לעובד המשולם ע"י המעסיק כתמריץ להישגים בעבודה ולעידוד הצטיינות.

לעובד חודשי, המקבל בונוס ומענק חד פעמי, פיצויי הפיטורים יחושבו כדלקמן:

שכר בסיס של המשכורת אחרונה (ללא תשלומים חד פעמיים) X (מס' שנות עבודה).

בתי הדין לעבודה נוהגים לראות בבונוס כתוספת לשכר המותנית בהתקיימותו של תנאי או של מצב ואינה חלק מהשכר הרגיל.

במקרים בהם משולם לעובד באופן קבוע רכיב שעות נוספות גלובליות, ובמידה ומתקיימות דרישות החוק, יש לבחון האם העובד אכן עובד בשעות הנוספות המשולמות לו. במידה והעובד עבד בשעות הנוספות אזי מדובר בתוספת אמיתית והשעות הנוספות לא יחושבו כשכר רגיל.

כאשר שולמו שעות נוספות שהעובד לא עבד בהן, אזי מדובר בתוספת פיקטיבית ואז יש לראות את תשלום השעות הנוספות כחלק משכר היסוד.

בתי הדין לעבודה קבעו כי שמה של ה"תוספת" שהוענקה לעובד כ"פרמיה" אינו מעיד על מהותה וכי במקרה שמדובר בתוספת הדומה במאפייניה לעמלה המוענקת לעובד, נפסק לגביה כי יש לכלול אותה בחישוב פיצויי הפיטורים.

וכך נקבע כהאי לישנא: "על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום".

בתי הדין לעבודה קבעו, כי תשלומים בגין אחזקת רכב, אחזקת טלפון, שעות נוספות ופרמיה, לדוגמא, אינם מהווים חלק מהשכר הקובע לפיצויים. יחד עם זאת, אם יוכיח העובד, כי תשלום מסוים ששולם לו הוגדר כתוספת, אך למעשה היא תוספת פיקטיבית המהווה חלק משכר היסוד עצמו, הרי שבמקרה כזה היא כן תהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

כמו כן, קבעו בתי הדין לעבודה בזו הלשון: "מי שטוען, כי תשלום הנקרא "תוספת" או "פרמיה" הינו חלק משכר היסוד, עליו נטל הראיה".