המשטרה לא הקפידה על תיעוד שרשרת המוצג, ביהמ"ש זיכה

לקבלת פסק הדין המלא דרך אתר הסנגור לחץ

בית המשפט קבע כי במקרה דנן המשטרה לא הקפידה על הפרוצדורה, שהינו תיעוד של שרשרת המוצג, כך שגם אם ראיית הד.נ.א לא נפסלה הרי שיש להפחית ממשקלה בשל החלל הראייתי שנוצר עקב הפגמים בשרשרת המוצג. נקבע שנותר ספק שמא הפחית שנבדקה היא אכן אותה פחית שהושארה על ידי הפורץ מיד לאחר האירוע השני, כאשר לספק זה הצטרפה העובדה שראיית הד.נ.א נמצאה על "חפץ נייד" ולא על פריט נייח. בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק מהמיוחס לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצועה של עבירת ניסיון התפרצות למקום מגורים בכך שניסה להתפרץ לדירת המתלונן שבתחומי העיר לוד, בכך שטיפס על צינורות חיצוניים של הבניין ופתח את חלון הבית. באותן נסיבות יצא המתלונן מחדרו בעקבות הרעש, והנאשם נמלט מן המקום. הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות בתיק.

הנאשם נתפס כיוון שעל אדן החלון נתפסה פחית XL שעליה נמצא ד.נ.א השייך לנאשם. בין הצדדים התקיימה מחלוקת לגבי שרשרת המוצג, חוקיות נטילת הדגימה מהחשוד וכן כוחה של ראיית הד.נ.א כראייה היחידה להרשעה. 

המתלונן מסר כי שעה קודם לאירוע שיוחס לנאשם, נגנב ממנו כסף שהיה בארנקו שהיה צמוד לחלון וכי הושארה במקום סכין שלא הייתה שייכת לו ונלקחה ע"י המשטרה, וכי בהמשך התרחש האירוע בו הואשם הנאשם. עוד נמסר שאחד השוטרים הגיע למקום אך לא תפס את הפחית, וכי רק למחרת בבוקר נלקחה הפחית שנותרה לבדיקה וכי תוצאות בדיקת הד.נ.א שנערכה על גבי המטוש ועל גבי הפחית היוו נקודת אחיזה מרכזית מבחינת המדינה לביסוס הרשעתו של הנאשם. 

מן הנאשם נלקחה דגימת תא לחי בתחנת המשטרה כאשר ב"כ הנאשם טענה בסיכומיה כי יש לפסול את אותה דגימה בהיותה ראיה שנלקחה ממנו בניגוד להסכמתו ולכן שלא כדין. עם זאת, בעדות הנאשם בבית המשפט לא הועלתה כל טענה כי נעשה שימוש בכוח בעת נטילת הדגימה או שלא הוסבר לנאשם מה מטרתה. לאור האמור, דחה בית המשפט את טענת ב"כ הנאשם שיש לפסול את הדגימה. 

האם ניתן להרשיע על סמך ראיה יחידה של ד.נ.א? – בית המשפט קבע שיש לראות בממצאי הד.נ.א שנמצאו על פיית הפחית וכן על הפחית עצמה ראייה אחת מאחר ומדובר באותו חפץ, ושאל האם ניתן להרשיע את הנאשם על סמך אותה ראייה יחידה וקבע שניתן להרשיע אדם בדרך זו אלא שאותה הרשעה צריכה להיעשות בזהירות הראויה ולהישמר למקרים יוצאי דופן כאשר הפרמטרים של "זמן" ו"מקום" חשובים לצורך זה. לפיכך, ככל שנסיבות המקרה יכולות להכיל מרחב זמן גדול יותר להגעת טביעת האצבע או ממצא ד.נ.א על החפץ הנייד, הרי שייחלש משקלה של הראייה, וככל שמרחב הזמן יהיה מצומצם יותר ולא יינתן הסבר מניח את הדעת לעיתוי הגעת החפץ הנייד למקום, אזי יגבר משקלו של הממצא כראייה יחידה. לגבי פרמטר ה"מקום", נקבע שיש להבחין בין מציאת חפץ נייד הנושא טביעת אצבע או ד.נ.א במרחב הציבורי לבין מציאת החפץ הנייד במרחב הפרטי. מציאת החפץ במרחב הציבורי יחליש את משקל הראייה ואילו מציאת החפץ במרחב הפרטי, תחזק את משקל הראייה. במקרה דנן נקבע שהראייה נמצאה במרחב הפרטי ושהיא נתפסה בתוך זמן מצומצם. 

בית המשפט קבע שהנאשם לא סיפק הסבר סביר לעובדה שהפחית שנשאה את הד.נ.א שלו הגיעה למרחב הפרטי של המתלונן במסגרת הזמן, ונמצא כי טענתו שאיננו מכיר את הבניין איננה מהימנה. עם זאת לא הוכח כי התקיימה התאמה מלאה בין המוצג שנתפס על ידי המשטרה לבין המוצג שנתפס במעבדה המשטרתית. משמע שאותה פחית שנבדקה על ידי המומחית במטה הארצי הייתה אותה פחית שהושארה על אדן החלון מיד לאחר תום האירוע השני שכן חלפו 7 שעות ממציאת הפחית ועד לתפיסתה על ידי המשטרה והמשטרה לא מילאה חלל ראייתי זה על ידי חקירת בני משפחת המתלונן או קבלת גרסה מפורטת מהמתלונן מה נעשה עם הפחית בשבע השעות הללו. בנוסף, לא הובהר היכן היו המטוש והפחית בין מועד תפיסתם ועד לעריכת דו"ח התפיסה, לא התקיים כל תיעוד מי הכין את השקיות שנשאו את המוצגים ומתי הן הוכנו. בנוסף לאמור, לא התקיים כל תיעוד מתי המוצגים יצאו מתחנת לוד למעבדה במטה הארצי ומי העביר את המוצגים לשם, וכן לא נמצא כל תיעוד היכן אוחסנו השקיות בירושלים ומי לקחן שם. 

*הסניגור - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום הפלילי>>