התניית שכר טרחה כחוזה בלתי חוקי

במקרה זה, הוגש כנגד איש העסקים המשיב, כתב אישום על ידי רשויות המע"מ, בגין אי הגשת דוחות מע"מ במועד. נכרת הסכם שכ"ט בין המערער, לבין המשיב, לפיו ייצג המערער את המשיב בכל הקשור לכתב האישום, כאשר שכר הטרחה נקבע באופן שבו 4,000$ בצרוף מע"מ ישולמו עבור ייצוגו של המשיב בתיק הפלילי, ו-5000$ נוספים ישולמו ככל שהטיפול בתיק יסתיים ללא רישומה של הרשעה פלילית על שם המשיב.

המערער הגיש תביעה לתשלום שכר טרחתו, בה נטען כי חרף העובדה שייצוגו את המשיב בתיק הפלילי הביא לתוצאה המיוחלת, של מחיקת כתב האישום, טרם הקראה וללא רישום פלילי - נמנע המשיב מלשלם לו את הסך של 5,000$ עליו הוסכם בין הצדדים.

בית המשפט קמא דחה את התביעה, בקבעו בין היתר, כי הסכם שכ"ט שנכרת בין הצדדים, מתנה לכאורה את שכר הטרחה בתוצאותיו של התיק הפלילי באופן בלתי חוקי, בניגוד לסעיף 84 (א) לחוק לשכת עורכי דין תשכ"א- 1961, על כן, החוזה בטל מכוח ס' 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973, בהיותו בלתי חוקי.

בקבלו את הערעור, ציין בית המשפט המחוזי, כי התכלית שעמדה מאחורי הרצון להגביל את חופש ההתקשרות של הצדדים, כאשר מדובר בהתניית שכר טרחה בתוצאות המשפט, הייתה הגנה על הלקוח, ומניעת מצב שבו עורך הדין ינצל לרעה את מצוקתו. הכוונה הייתה למנוע מצב של תשלום סכומים מוגזמים ומופרזים החורגים בצורה משמעותית מהשכר הראוי והמקובל ביחס לטיפול שניתן.

לדעת השופטת לבהר שרון, חרף העובדה כי התנית שכר הטרחה בתוצאות ההליך היא פסולה, לא התקיים החשש, כי הסכום עליו הוסכם, עלול היה להביא לתוצאה מקפחת עבור הלקוח, באופן שבו ייגבה ממנו שכר טרחה מופרז, מקפח ובלתי ראוי.

כאשר לא מדובר בשכר מופרז שאינו עומד ביחס לשירות שניתן, מתבקשת המסקנה, כי אין זה ראוי לאפשר למשיב להתכחש להתחייבותו לשלם למערער את שכר הטרחה שסוכם. הודגש שאין באמור, המתיישב עם דיני החוזים ודיני עשיית עושר, כדי להפחית ממשקלה של הוראת ס' 84 לחוק לשכת עורכי הדין, ומכך שבכל מקרה מדובר בנסיבות העניין בעבירה אתית. לאור האמור, נקבע כי שכר הטרחה הראוי בנסיבות דנן כולל את הסך ששולם ואת הסך של 5,000$ שטרם שולם, והמשיב חויב לשלמו.

*סקירה משפטית - פרסום כל החידושים המשפטיים בתחום האזרחי>>