השופט מישאל חשין העוסק בסירובה של אישה ליחסים עם גבר באומרה לא

מתוך: ​ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ואח'. פ"ד מח(1), 302.

"...(בתקציר: הפזמון "כשאת אומרת 'לא'" מאת ד' אלמגור, 1000 זמר ועוד זמר (כנרת, חלק ב, בעריכת ת' אליגון ו-ר' פסחזון, 1983).

האומנם כך הוא? האומנם "לא" הוא "אולי"? האומנם "לא" הוא "בוא"? האומנם "לא" הוא "כן", ואף "עוד יותר מזמין מ'כן'"? אין ספק בלבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות דעת – בוודאי בכישרון – ואולם מתגנב חשש אל לב כי יש שיראו בדבריו מורה דרך להליכות ולמנהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג.

ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאישה אומרת "לא" היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא " שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום – והכול אם מדברים אנו בלשון בני-אדם. "לא" הוא "לא".

אישה האומרת "לא" והגבר מתייחד עמה על-אף אותו "לא", הייחוד הוא שלא בהסכמתה והמעשה הוא מעשה אינוס (אלא אם כן סיכמו השניים מראש כי "לא" פירושו בשפתם הפרטית הוא: "כן", כדבר עליסה בארץ הפלאות). פרופ' אסטריך מוקיעה, במאמרה הנ"ל, את מה שהיא מכנה "a 'no means yes' philosophy" (שם, בעמ' 1103), וכך נעשה אף אנו.

מתירנות אינה הפקרות, חופש אין פירושו כל דאלים גבר, וזאת נדע כולנו. ...".