סחר בסמים – משמעות פלילית

סחר בסמים – הגדרת החוק

סחר בסמים הוא חלק משוק עולמי הכולל גידול, ייצור, הפצה ומכירה של חומרים אשר הסחר בהם אסור ואף מסוכן. קיימים סוגי סמים רבים ושונים אשר רוב מדינות העולם אוסרות על גידולן והפצתן.

שוק הסמים הוא שוק מאוד רווחי כאשר הוא מתחיל בגידול הסם ומסתיים בסוחר הסמים שנמצא ברחוב ומפיץ את הסמים לנרקומנים מכורים לסמים, לילדים, דרך כנופיות רחוב ועד לאימפריות מסחר וארגונים ממשלתיים.

הסמים גדלים בשטחים טבעיים, בחוות חקלאיות, בחצרות בית או במעבדות ממוחשבות וטכנולוגיות. בכל מקרה אתרי גידול אלו יהיו מקומות סודיים אשר רק מעטים יודעים על קיומם.

חשוב לזכור כי קיימות תרופות מרשם אשר מהוות תחליף לסמים ונסחרות אף הן באופן בלתי חוקי. ישנן תרופות אשר השפעת חזקה יותר מן ההרואין שנמכר על ידי סוחרי סמים.

סחר בסמים אלו מול שימוש עצמי בסמים

עבירות הסמים כוללות מגוון עבירות החל משימוש עצמי בסמים ועד סחר בסמים. ס' 7(א) לפקודת הסמים עושה הבחנה בין סחר בסמים לבין שימוש עצמי בסמים – כאשר ההבדל העיקרי הוא ברמת הענישה.

גם החוק מתייחס לעבירות אלו בהתאם על ידי רמות ענישה שונות ורף ענישה גבוה במיוחד בעבירות סחר בסמים שיכול להגיע לעונש מאסר של עד 20 שנה. 

גם סוג הסם בו נעשה סחר בסמים משפיע על הנסיבות – סחר בסמים קלים (כמו חשיש ומריחואנה) "יעניק" לסוחר עונש קטן יותר מאשר סחר סמים קשים (כמו הירואין ן-LSD). כמובן שגם נתון כמות הסם הוא חשוב ביותר וילקח בחשבון בזמן מתן העונש.

החוק קובע מהן הכמויות שייחשבו להחזקת סם לשימוש עצמי:

א. סם מסוג חשיש או מריחואנה – כמות של 15 גרם.

ב. סם מסוג קוקאין או הירואין – כמות של 0.3 גרם.

ג. סם מסוג אקסטזי – כמות של 0.2 גרם.

כל כמות מעל לכמות המצויינת לעיל תחשב לכמות של סחר בסמים – ורמת הענישה תעלה באופן משמעותי ככל שהכמות תהיה גדולה יותר.

יש לזכור כי בכדי להרשיע אדם בסחר בסמים אין צורך בתפיסת הסם אלא בהצבעה על פעולת הסחר עצמה- כלומר מכירה והעברה של סם תוך קבלת תמורה.

ענישת בתי המשפט בעבירות סחר בסמים

החוק הפלילי מגדיר כי השימוש בסמים – הכולל גידול, מסחר, שימוש, הפצה ועוד – הוא אסור, וכי מי שיעשה כן – צפוי לעונשים הקבועים בחוק.

החוק קובע עונש מקסימאלי אשר טומן בחובו מתן שיקול דעת לבית המשפט. על בית המשפט להחליט, בכל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו, מה הענישה עליו לתת כדי לשמור על אמון הציבור במערכת המשפט, שכן ההיבט הציבורי הוא שיש למגר את תופעת הסחר בסמים ולהעניש כיאות את אלו שסוחרים בסם ומורידים אותו לכל פינת רחוב.

בית המשפט חייב למצוא את המשקל הראוי בין ענישה לבין שיקום ולכן בית המשפט יקח בחשבון שיקולים רבים כגון:

א. גילו  של הנאשם: שיקול זה כפוף לשאר השיקולים אותם יביא השופט בטרם גזירת העונש, אך נאשם אשר גילו צעיר ועברו הפלילי אינו מכביד, הנטייה תהייה להקל עימו בכדי לתת לו את הסיכוי להשתקם ולצאת ממעגל הסם.

ב. עברו הפלילי עד כה: עברו הפלילי של הנאשם בכלל ועברו בתחום הסמים בפרט – בית המשפט לוקח נתון זה  בכלל שיקוליו.

ג. הרצון לשיקום או גמילה והבעת החרטה:  נאשם שמבין את מעשיו ואת חומרתם ומבקש גמילה או שיקום אמיתי, בהתאם לשיקולים נוספים, בית המשפט יטה לשקם נאשם ולא להענישו ללא כל סיכוי לצאת ממעגל הסם.