עתירת תלמידים כנגד הרחקתם לצמיתות מביה"ס

בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה עתמ001341/03

בפני: כב' השופטת ב. גילאור- ס. נשיא תאריך: 12/11/2003

בעניין:

1. פלוני

2. פלוני

3. פלוני

באמצעות האפוטרופוס החוקי העותר מס' 1 

ע"י ב"כ עוה"ד אליעד שחם ואח' העותרים

- נ ג ד - 

1. בית ספר "יבנה" חטיבת הביניים ישיבה תיכונית עירונית שש שנתית.

2. בית הספר "יבנה" ישיבה תיכונית עירונית שש שנתית

3. הרב שלמה קליינמן

4. שמואל שטיינמץ

5. אוריאל שטראוס ע"י ב"כ עוה"ד גב' שכטר מפרקליטות מחוז חיפה

6. עיריית חיפה - אגף החינוך

7.  משרד החינוך

8. יפה שלומאי - מפקחת בית ספר "יבנה" מטעם משרד  החינוך

9. אהרון זבידה - מנהל המחוז

10. יעקב ויזל - מחמ"ד ע"י ב"כ עוה"ד גב' שכטר מפרקליטות מחוז חיפה 

המשיבים

החלטה

בפניי בקשה לצו ביניים להחזיר לאלתר את העותרים 2 ו – 3 למסגרת לימודים תקינה במשיבים 1 ו – 2 (להלן יכונו ביחד - ביה"ס יבנה), להעמיד לרשות הקטינים מורים ומחנכים מטעם ביה"ס יבנה לשם השלמת חומר הלימוד החל מיום 02/10/03 ועד להחזרתם למסגרת לימודים תקינה בביה"ס יבנה, וכן לחייב את המשיבים 1-5 להתייחס לקטינים בכבוד הראוי ובדרך ארץ.

הבקשה לצו הביניים הוגשה ביום 06/11/03, במסגרת עתירה למתן צו עשה, בתיק עת"מ 1341/03, אשר הוגשה, כך נטען, בהתאם לסעיף 8 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א – 2002.

5129371

רקע

לפי המתואר בעתירה, העותרים 2 ו - 3 הם ילדיו של העותר 1, תלמידי כיתות י"א וט' בבי"ס יבנה. המשיב 1 הנו מוסד חינוכי דתי, ממלכתי לתלמידי חטיבת הביניים במגזר הדתי לאומי.

המשיב 2 הנו מוסד חינוכי דתי ממלכתי לתלמידי התיכון במגזר הדתי לאומי (להלן יכונו המשיבים 1 ו - 2 - ביה"ס יבנה). המשיב 3, הרב שלמה קליינמן, הנו ראש הישיבה והמנהל בביה"ס יבנה. המשיב 4, מר שמואל שטיינמץ, הוא מנהל חטיבת הביניים, והמשיב 5, מר אוריאל שטראוס, הוא מנהל התיכון.

כן הוגשה העתירה כנגד אגף החינוך בעיריית חיפה ומשרד החינוך, הם המשיבים 6 ו - 7, וכנגד הגב' יפה שלומאי, המשיבה 8, המפקחת על ביה"ס יבנה מטעם משרד החינוך, מר אהרון זבידה, המשיב 9, מנהל מחוז משרד החינוך בעיריית חיפה, ומר יעקב ויזל, המשיב 10, מפקח חינוך ממלכתי דתי מטעם משרד החינוך (מחמ"ד), בפניו ניתן לערער כנגד החלטה על הוצאת תלמיד ממוסד דתי, כאמור בסעיף 7.4 לחוזר מנכ"ל משרד החינוך סג/2 (א) תשרי התשס"ג – אוקטובר 2002, בעניין "העברה והוצאה מבית הספר" (להלן – חוזר המנכ"ל).

ביום 02/10/03 בשעות הבוקר פרצה קטטה בין כתלי ביה"ס יבנה, בה הכו מספר תלמידים בחוזקה תלמיד כיתה י"ב בביה"ס וגרמו לו לחבלות קשות בראשו, בפניו, בצווארו ובידיו.

לטענת המשיבים 4, 5, 7-10 (להלן – משרד החינוך), כארבעה מהתלמידים המכים זוהו בוודאות, ובניהם העותרים 2 ו -3.

עם פרוץ הקטטה הוזמנה למקום ניידת משטרה, אשר החליטה לעצור חלק מהתלמידים, אשר היו מעורבים באירוע, ובניהם העותר 2.  בסופו של דבר לא נפתחו תיקים פליליים נגד המעורבים.

בהחל מיום פרוץ הקטטה, ב – 02/10/03, הוחלט על ידי מי מהמשיבים 1 – 5 על השעייתם, ואחר כך על הרחקתם לצמיתות של העותרים 2 ו - 3 מביה"ס יבנה.

ביום 20/10/03 התכנסה המועצה הפדגוגית הראשונה אשר החליטה, בדיון שקיימה, על הפסקת לימודיהם לצמיתות של העותרים 2 ו -3 בביה"ס יבנה. עם קבלת הידיעה בדבר החלטה זו פנה העותר 1 למשיבים, לאנשי חינוך ולרבנים, בדרישה כי ילדיו יוחזרו לאלתר למסגרת לימודים נורמטיבית.

העותר 1 זומן להשתתף בישיבת המועצה הפדגוגית השניה לשם קבלת החלטתה סופית. לישיבה, שהתקיימה בשעות הערב, הגיע העותר 1 מלווה בעורך דינו וביועץ חינוכי, ונכחו בה הורי תלמידים נוספים, (שהורחקו אף הם), ויתר המשתתפים היו אותם גורמים שנכחו בישיבת המועצה הראשונה.

המועצה הפדגוגית השניה החליטה, לאחר שמיעת טענות הצדדים, כי אין מקום לשנות את החלטתה המקורית וכי העותרים 2 ו -3 מורחקים מביה"ס יבנה ומופנים למוסדות חינוכיים מקבילים, האחד בקרית שמואל והשני בקרית אתא (נספח ג1, ג2, לעתירה).

לעותר 1 הוסבר כי זכותו לערער על החלטה זו למנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, המשיב 10, בתוך 14 יום ממתן ההחלטה, דהיינו עד ליום 11/11/03, אולם טרם הוגש ערר שכזה.

על מנת שהעותרים 2 ו -3 לא יורחקו לגמרי מביה"ס יבנה, בטרם תינתן החלטה בערר, אם יוגש, הציעו המשיבים מסגרת חלופית ללימודים בכיתת לימוד במתנ"ס הקהילתי בנווה שאנן בחיפה, הידוע בכינוי "רמב"ם", אליה ישלחו מורים מביה"ס "יבנה" שיוצמדו לשניים וילמדו אותם את חומר הלימוד הנלמד בכיתתם.

העותרים דחו אופציה זו ועמדו על דרישתם לחזור למסגרת לימודים נורמטיבית בביה"ס יבנה. כן דחו העותרים את הצעת הפשרה של המשיבים מיום 02/11/03 לפיה יחזור העותר 3, ושאר תלמידי כיתה ט המורחקים, לאלתר, למסגרת לימודים תקינה עד לתום שנת הלימודים הנוכחית.

בתום שנת הלימודים הנוכחית תתכנס המועצה הפדגוגית ותחליט על המשך לימודיהם בביה"ס יבנה. כל זאת בתנאי שהעותר 2, תלמיד כיתה י"א, ותלמיד נוסף בן אותו גיל שהורחק אף הוא, לא ישובו ללימודים בביה"ס יבנה.

טענות העותרים

העותרים טוענים כי האירוע, שתואר לעיל, אינו אלא תירוץ להרחיק את העותר 2 בגין מקרה אחד ויחיד של חילול שבת שביצע, ועליו כבר "כיפר וריצה עונשו". באשר לעותר 3, הוא נקלע בעל כורחו לקטטה שפרצה עקב התגרותם של קבוצת תלמידים אשר אינה כוללת אותו ונענש בלא עוול בכפו רק משום היותו אחיו של העותר 2.

העותרים טוענים כי במקרים אחרים של אלימות בבית הספר, וזו כנראה מתקיימת שם מדי פעם, לא הובאו התלמידים שהיו מעורבים לבירור כלשהו, או להענשה לפי כללי החינוך.

העותרים טוענים כי הליך הרחקתם נעשה שלא כדין ובניגוד לחוק זכויות התלמיד ולהוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך בעניין "העברה והוצאה מבית הספר". בכל הנוגע לעותר 3, שהינו כבן 14.5, גם בניגוד להוראות חוק חינוך חובה, תש"ט – 1949.

לפיכך דורשים העותרים להורות למשיבים 1 – 5 להחזיר את העותרים 2 ו - 3 למסגרת לימודים תקינה וזאת עד לערר שיוגש על ידי אביהם ועד להחלטה בערר זה.

באשר לחלופות הלימודים המוצעות בקרית שמואל ובקרית אתא טוען העותר 1 כי רמת הלימודים במוסדות אלו נמוכה יותר מזו הנהוגה בביה"ס יבנה, וכן כי מוסדות אלו מרוחקים מחיפה, עיר מגוריו, דבר הגורם לאי נוחות ולהוצאת כספיות גבוהות יותר.

עוד נטען כי כבודם של העותרים 2 ו-3 נרמס והוכפש בפני התלמידים ובפני הציבור הדתי באיזור מגוריהם. החל מ-2.10.03 הפסידו ימי לימודים רבים והם יושבים בביתם בחוסר מעש.

טענות משרד החינוך

לטענת משרד החינוך הרחקת העותרים 2 ו - 3 נעשתה כדין ומשיקולים פדגוגיים סבירים וענייניים. נוכח בעיית האלימות הקשה שפשתה בישראל כולה, סובר משרד החינוך כי יש לטפל באירוע הקטטה בכל החומרה, והרחקת התלמידים אינה רק אקט עונשי, אלא גם אקט הרתעתי.

החזרתם של העותרים 2 ו - 3 לביה"ס יבנה תפגע באופן משמעותי במערכת החינוך בביה"ס. לדעת משרד החינוך חומרת המעשה מחייבת את הרחקת התלמידים מביה"ס יבנה כי רק במסגרת חינוכית חדשה הנקייה ממשקעי העבר, כמו זו שהוצעה לעותרים, יוכלו אלו לפתוח דף חדש.

עוד מציין משרד החינוך כי הרחקת השניים נעשתה גם תוך התחשבות בטובתם של כ - 600 תלמידי ביה"ס יבנה שיועצת חינוכית מטעם משרד החינוך איבחנה ששוררת בקרבם חרדה.

בדיון בפני ביום 11/11/03 אמר המשיב 3, הרב קליינמן, מנהל ביה"ס יבנה וראש הישיבה, כי יידע את המפקחת מטעם משרד החינוך בדבר אירוע הקטטה.

עוד מסר כי קבוצת התלמידים שהורחקה, וביניהם האחים העותרים, הינה חבורה אלימה וכי מעולם לא נתקל באלימות ובאכזריות כה קשה כפי שהיתה בקטטה הנדונה. בקטטה שתוארה על ידו, הותקף תלמיד כיתה י"ב על ידי קבוצה של כ – 25 תלמידים, 6 מתוכם הכוהו, ללא כל סיבה, אלא לשם אלימות.

כאיש חינוך משוכנע הרב קליינמן כי האחים יוכלו לפתוח דף חדש רק במסגרת לימודים אחרת, והוא אף הציע מסגרות מתאימות, בהם ישהו השניים עד לחופשת הפסח. אז, במידה וישתכנע כי חל שינוי בהתנהגותם, יבחון אפשרות החזרתם לביה"ס יבנה.

המשיבה 8, הגב' שלומאי, המפקחת מטעם משרד החינוך, מסרה בדבריה, בדיון לפני, כי הליך ההרחקה נעשה בהתאם לכללים. עוד סיפרה כי על אף מדיניותה מזה שנים שלא להרחיק תלמידים ולא לתייגם לקבוצות לימוד שונות, נתנה אישור וגיבוי לביה"ס יבנה, בידיעת מנהל המחוז המטפל בנושא, להרחיק את העותרים 2 ו - 3 לצמיתות. לדבריה, פעולה זו הינה לטובת האחים כמו גם לטובת שאר תלמידי ביה"ס יבנה הנותרים.

דיון

הזכות לחינוך הינה זכות בסיסית ובעלת חשיבות עליונה. החינוך הוא לב ליבה של האומה, בהיעדר חינוך תשקע החברה בתהום המסוכנת של הבערות. על כן, לצד הזכות לחינוך מוטלת על הפרט, הילד, חובה ללמוד, ועל הרשות – החובה לספק חינוך, כאמור בחוק חינוך חובה, תש"ט – 1949.

ברי כי חינוך לדרך ארץ ולהימנעות מאלימות הינו חלק אינטגראלי מהזכות לחינוך, בייחוד נוכח האלימות הגואה במדינה. על מנת להבטיח את מימוש הזכות לחינוך וקיום החובה לספק לימוד, חוקקה מסגרת נורמטיבית על פיה יש לנהוג במקרה של העברת או הרחקת תלמיד ממסגרת חינוכית.

הליך ההרחקה חייב להתבצע בהתאם לחוק זכויות התלמיד ולתקנות זכויות התלמיד (פרסום הוראות והרחקת תלמידים), התשס"ב – 2000. כן כפוף ביה"ס, על פי סעיף 28 לחוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט – 1969, לחוזר מנכ"ל משרד החינוך סג/2 (א) תשרי התשס"ג – אוקטובר 2002, בעניין "העברה והוצאה מבית הספר" (להלן – חוזר המנכ"ל).

וסעיף 6(ד) לחוק זכויות התלמיד קובע כי "לא יורחק תלמיד , כאמור בסעיף קטן (א), עד להגשת ערר; הוגש ערר, לא יורחק תלמיד אלא לאחר קבלת ההחלטה בערר". הוראה זו מופיעה גם בסעיף 6.6 לחוזר המנכ"ל.

במקרה של בעיה מתמשכת, מורה סעיף 4.4ו לחוזר המנכ"ל כי יש לפעול בהתאם להוראות חוזר הקבע סא/4(ג) סעיף 3 – 2.1, "יצירת אקלים בטוח וצמצום האלימות במוסדות החינוך" (להלן – חוזר "אקלים בטוח").

חוזר זה מתווה את סמכויות הגורמים השונים במערכת החינוך ואת דרכי ההתנהגות האפשריות, לאור בעיית האלימות הקיימת בבתי הספר ובחברה בכלל.

הוראות סעיפים 2.3.3ב(5) – (7) הן הרלוונטיות לענייננו:

"(5)הרחקה או השעיה של תלמיד מחייבת את המנהל לבחון אם התלמיד המושעה צריך להיות בטיפולה של מערכת אלטרנטיבית, חוץ בית ספרית, בעת ההשעיה. ההחלטה תתקבל בהתאם לשיקול דעתו של המנהל, תוך התייעצות עם הועדה הבית-ספרית.

(6) במקרים חריגים, שקיים חשש שהתלמיד יסכן את עצמו ואת הסביבה, המנהל רשאי, בשיתוף עם המועצה הפדגוגית ולאחר שיקול דעת של הצוות הבין מקצועי, להרחיק תלמיד מן המוסד החינוכי עד לבניית תוכנית תמיכה מיוחדת לתלמיד, ובכלל זה אפשרות של מציאת מסגרת חלופית. פעולה זו נועדה להבטיח את שלום התלמידים.נ(7) במקרים חמורים במיוחד המנהל יכול לבקש שהתלמיד יועבר לבית ספר אחר לאחר שיקול דעת והמלצה של הצוות הבין מקצועי...."

מהוראות אלו נלמד כי מנהל ביה"ס מוסמך, במקרים חריגים, לאחר היוועצות עם הגורמים המוסמכים ומתן זכות שימוע לתלמיד ולהוריו, להרחיק תלמיד מביה"ס, תוך מציאת מסגרת לימודית חלופית, חוץ בית ספרית, בעת ההשעיה, או לצמיתות.

המסקנה העולה מהוראות אלו הינה כי האיזון בין ההגנה על התלמיד, המצויה בבסיס חוק זכויות התלמיד, לביו המלחמה בנגע האלימות, מחייב כי איסור הרחקת תלמיד עד להגשת ערר ולמתן החלטה בערר, הקבוע סעיף 6(ד) לחוק זכויות התלמיד, לא ימנע שיבוץ התלמיד למשך תקופה זו במסגרות חינוכיות חלופיות, במידה והדבר נעשה בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל "אקלים בטוח".

במקרים חריגים העומדים בקנה המידה הקבוע בחוזר "אקלים בטוח", שיבוץ במסגרת חלופית עד למתן החלטה בערר, לא יחשב כהרחקה לעניין סעיף 6(ד) לחוק זכויות התלמיד.

למרות שמאז 2.10.03 לא נמצאים העותרים במסגרת חינוכית כלשהי, הגישו את עתירתם בחלוף למעלה מ-30 ימים, ב-6.11.03 כשהסעד העיקרי שבה החזרתם לאלתר לבית הספר. סעד כזה, ככל שהוא סעד זמני' עלול להפר באופן מהותי את האיזון הנדרש בין כלל האינטרסים ואיננו מתאים לתקופה הממושכת, בה נמצאים העותרים מחוץ למסגרת חינוכית.

העותרים לא קיבלו, ואינני נדרשת לבחון אם טעמיהם מוצדקים, את המסגרות הלימודיות החלופיות אשר הוצעו להם ובמיוחד ההצעה שמורים של בית הספר "יבנה" ילמדו את האחים בנפרד במתנ"ס הרמב"ם. מסגרת חלופית זו עומדת בהוראת סעיף 6ד לחוק זכויות התלמיד ובדרישות חוזר המנכ"ל.

והעיקר - מכתבו של המשיב 3 אל הורי העותר 2 מיום 20.10.03 הוצא בהמשך לפגישה שהתקיימה ביניהם ב-9.10.03. מכתב נוסף נשלח ב-23.10.03 ובו הזמנה לדיון בפני המועצה הפדגוגית של בית הספר. מכתבו של המשיב מס 4 נשלח אל הורי העותר 3 ביום 22.10.03. ישיבת המועצה הפדגוגית השניה בה נטל חלק גם העותר 1 התקיימה ב-28.10.03 ובמכתב שנשלח באותו יום להורי העותרים 2 ו-3 נרשם כי ההחלטה המקורית נשארה על כנה והעותרים מופנים למוסד חינוכי מקביל.

במקום להגיש ערר על ההחלטה לוועדת השימוע תוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה, כשהעותרים היו אז כבר מלווים בייצוג משפטי (ולכן העדר הרישום לגבי זכות הערעור מהווה פגם טכני בלבד), בחרו העותרים להגיש עתירה מינהלית ורשמו שהיא מוגשת לפי הוראות סעיף 8 לחוק זכויות התלמיד.

ההחלטה בערר ורק היא מהווה יסוד להגשת עתירה מינהלית ולא סתם כך נקבע. ענייני החינוך והסנקציות הננקטות על ידי האחראים לחינוך צריכים, בדרך כלל, להתברר בפני הרשויות שנקבעו כרשויות חינוך.

וועדת השימוע מורכבת ממנהל המחוז אשר במחוזו מצוי מוסד החינוך, נציגי האירגונים שאליהם משתייכים רוב המורים במוסד החינוך - מנהלי בתי הספר, נציגי אירגון הורים ארצי או נציג וועד הורים בית ספרי, ראש מועצת תלמידים המחוזי.

ההחלטה אמורה להינתן על ידי מנהל המחוז לאחר שהורי התלמיד והתלמיד ישמיעו את טענותיהם בפני הוועדה ועליה להיות מנומקת ובכתב. הוראה נפרדת קיימת לגבי הוצאת תלמיד ממוסד דתי, למרות, שלכאורה, השאלה העומדת לדיון בעניינם של העותרים היא שאלת האלימות כפי שפורטה לעיל.

כל הטיעונים הקשורים לזהותם של הגורמים במועצה הפדגוגית השניה וכאילו החלטתם קובעה מראש יכולים לבוא דיון בערר.

אצא מנקודת הנחה כי לא תעלה טענה שהעותרים איחרו את המועד להגשת הערר, וערר כזה יוגש על ידם לאלתר.

כדי לאפשר לעותרים לבוא מצויידים עם כל החומר הנדרש לערר, יימסרו המשיבים 1-3 את הפרוטוקולים של שתי הישיבות של המועצות הפדגוגיות, העתק מהמלצות היועצות החינוכיות וכן הוראת המפקחת, המשיבה 8, בקשר לתמיכתה בהחלטת המועצות הפדגוגיות להרחקת העותרים לצמיתות.

אם יש בפרוטוקולים התייחסות לתלמידים אחרים אלו ימחקו בצורה נאותה על מנת שעניינם לא יובא לידיעת העותרים. אשר על כן אני דוחה את הבקשה לצו עשה כצו ביניים.

לאור עמדתי באשר לערר, יודיע ב"כ העותרים תוך 5 ימים מהיום אם הוא מושך את עתירתו. בהמזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס' בגלל דחיפותה.

ניתנה היום י"ז בחשון, תשס"ד (12 בנובמבר 2003) בהעדר.

ב. גילאור, שופטת

סגן נשיא

הקלדנית: חן רומנו