|
| 1. בהקשר לפגיעה בפרטיות, רשות היחיד היא ביתו של אדם וכל מקום אחר, שאדם סביר מצפה שיכבדו בו את פרטיותו, למשל: דירה שכורה או חדר שכור בבית מלון שבהם הוא מתגורר, חדר שירותים במקום ציבורי (שעה שהוא משתמש בו), אולם שמחות, שנשכר לאירוע משפחתי (בזמן האירוע) וכדומה.
רשות הרבים היא מקום ציבורי או מקום שפתוח ונגיש לציבור (גם אם הוא בבעלות פרטית, או שהכניסה אליו מותנית בתשלום).
2. פגיעה בפרטיות היא, בין היתר, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד (סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות).
3. החוק אינו קובע, שגם צילום אדם ברשות הרבים הוא פגיעה בפרטיות, אבל צילום כזה יכול להיחשב בנסיבות מסוימות כ"בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת", ואלה מהווים פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(1) לחוק. לדעתי, כך זה במקרה שתיארת (צילום אדם כשהוא אוכל במסעדה חרף התנגדותו המפורשת).
4. גם אם הצילום עצמו מותר, פרסומו הוא פגיעה בפרטיות, אם:
(א) הפרסום עלול להשפיל או לבזות את המצולם (סעיף 2(4) לחוק); או:
(ב) הפרסום נעשה לשם רווח (סעיף 2(6) לחוק), משמע (לפי הפסיקה): למטרה שיווקית-מסחרית (אולם פרסום תמונות של ידוענים לשם רווח בלי הסכמתם, בהנחה שהם מעוניינים בפרסום, אך רוצים גם להרוויח ממנו, לא ייחשב כפגיעה בפרטיותם, אלא כעשיית עושר ולא במשפט; כך פסק בית המשפט העליון בעניין מקדונלד [ע"א 8483/02]).
5. החוק קובע, כי פגיעה בפרטיות אדם בלי הסכמתו היא עוולה (עילה לתביעה אזרחית), וכי רוב המעשים, המהווים פגיעה בפרטיות, אם נעשו במזיד, הם גם עבירות פליליות (סעיף 1, 4 ו- 5 לחוק).
עם זאת, החוק אינו אוסר לחלוטין את הפגיעה בפרטיות. בסעיף 18 לחוק מפורטות הגנות, שעשויות לעמוד לנתבע או לנאשם בגין פגיעה בפרטיות, למשל, שהפגיעה נעשתה בתום לב (משמע: שהייתה סבירה ומידתית) כדי להגן על עניין אישי כשר של הפוגע (סעיף 18(2)(ג)), או שהיה בה עניין ציבורי המצדיק אותה (סעיף 18(3))..
|