|
| אלדד שלום,
שאלתך מתמקדת במישור החוזי ולא בהכרח במישור הקנייני, וזאת במיוחד משום שמתיאור העובדות על ידך עולה שאין בין הצדדים מחלוקת כי אתה הוא בעל הזכויות המקורי בתמונות ושהצד השני קיבל רישיון לעשות בהן שימוש ושילם בגין כך.
השאלה היא איפוא מה היקף הרישיון שנתת ומה המשמעות של המונח "יח"צ. זו שאלה של פרשנות החוזה בע"פ שנכרת בין הצדדים.
מאחר ומטבע הדברים כל אחד מהצדדים יטען, כי את החוזה יש לפרש לפי העמדה שלו, הרי שנראה שהכרעה חד משמעית יכולה להיעשות רק בביהמ"ש.
בית המשפט יפרש את החוזה עלֿֿפי אומד דעת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוכו, וככל שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות האופפות אותו. נסיבות אלה יכולות להיות – לדוגמא – הפרקטיקה המקובלת בחוזים מתחום הצילום המסחרי (דבר שצריך יהיה להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה), הסכום ששולם בעבור כל תמונה ביחס למקובל בשוק וכו'.
מכל מקום, לפני שאת רץ לבית המשפט נסה לפנות לצד השני בכתב (אולי אפילו באמצעות עו"ד), ולטעון שאין להשתמש בתמונות באלבום החדש ללא הסכמתך. יכול להיות שהצד השני יעדיף להתפשר ולשלם לך סכום מסויים, כדי להימנע מהליכים משפטיים.
אל תשכח גם, שיש לך זכות מוסרית על התמונות (הזכות ששמך יופיע עליהן ולא יעשה בהן סילוף או שינוי). הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם העביר את זכות היוצרים ביצירה לאחר. דהיינו, גם אם התרת שימוש בתמונות, הרי שעדיין יש חובה לציין את שמך כיוצר שלהן (ולהימנע מסילוף או מפגיעה בהן באופן הפוגע בכבוד או בשם היוצר).
אי ציון שם היוצר על היצירה עולה לכדי הפרת הזכות המוסרית שאף היא זכות יוצרים. ככל ששמך לא צויין, הרי שגם דבר זה יכול לשמש כאמצעי לחץ וכעילת תביעה.
בשולי הדברים – חשוב להקפיד על עריכת הסכמים כתובים בהעברת זכויות יוצרים, תוך פירוט מה מותר ומה אסור לנעבר לעשות עם היצירה.
קח בחשבון גם, שעל פי הדין חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון לגביה, טעון מסמך בכתב. יחד עם זאת, ספק אם רק על בסיס זה תוכל לטעון שהחוזה בע"פ אינו תקף. בתי המשפט כבר קבעו בעבר שעיקרון תום הלב מחייב להכיר בחוזים שנכרתו בע"פ, גם אם באופן פורמאלי הם יכולים היו להיערך רק בכתב.
|