|
| אני לומד את קורס *****אצל ד"ר *****. הנה מה שכתבו עליו דורות קודמים של סטודנטים:
*****
לדוגמה: "איפה להתחיל? נראה שהמרצה לא יודע בעצמו את החומר, הוא פשוט מקריא סיכומים. הוא מלא בעצמו. מזהיר לא "לשפוך" חומר בבחינה, אבל בסופו של דבר מי שכתב המון והעתיק מהמחברת- קיבל ציון טוב. בלי קשר לידע שלו. ציון המבחן ממש לא משקף את הידע. קורס בושה. "
באתי לבינתחומי עם המון המון ציפיות, ואכן יש שם מרצים מעולים בחוקתי ובדיני משפחה.
זו הסיבה שאני מתוסכל מהמרצה המסוים הזה. בתור משפטן לעתיד אני מחפש את הבסיס הפרוצדורלי/משפטי לתקוף את הבעיה. פניתי כבר ישירות למרצה ואמרתי לו פחות או יותר את מה שכתוב לעיל. הוא לא קיבל את הביקורת ("אתה לא תגיד לי איך ללמד"), והפנה אותי לדיקן הסטודנטים, פרופ' ישי בר.
פניתי לדיקן והוא הבהיר לי (בעדינות) שלסטודנטים אין יכולת השפעה רבה על איכות ההוראה. כלומר, מתחשבים במשובים שלהם אבל הוא לא היה מוכן לפרט איך וכתב לי שמדובר "בזמן תגובה ארוך".
לכן חשבתי שהדבר הנכון הוא לדרוש תקנון משמעתי למרצים, שדרכו יהיה אפשר לדרוש מהמרצים לשפר את איכות ההוראה שלהם.
לדוגמה:
מרצה חייב להעביר את ההרצאה בצורה נאותה.
מרצה חייב להעלות את השקפים של ההרצאה 48 שעות או יותר לפני ההרצאה.
מרצה שיקבל ציון פחות מ-5 (מ-10) במשך 3 סמסטרים יקבל נזיפה בתיק האישי, וכו'
לחילופין, מאחר שאנחנו משפטנים לעתיד (אם גם רק באמצע סמסטר א'): האם יש כאן עילה לפי חוק החוזים? לפי חוק כבוד האדם וחירותו (איכות ההרצאה של המרצה שמה אותו לצחוק וללעג ופוגעת בכבודו, או אולי פוגעת בכבודם של הנוכחים באולם)? זה לא שפיט -- יתכן דבר כזה?
|