|
| (א) את הטענה:
“אין להשיב לאישום"
(או: “אין להשיב
לאשמה”)* יכול הנאשם (או
בא-כוחו) להעלות
בתום פרשת התביעה, ומשמעה,
שהאשמה לא הוכחה, אף
לא לכאורה, ועל כן פטור
הנאשם מהבאת עדויות וראיות הגנה, ויש
לזכותו לאלתר. זאת בהתאם
לסעיף 158 לחסד"פ
(= חוק סדר הדין הפלילי
[נוסח משולב]), הקובע:
“נסתיימה פרשת התביעה ולא
הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה
בית המשפט את הנאשם - בין
על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו - לאחר
שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין...”
לדוגמה: מורה
בן ארבעים מואשם בבעילה בהסכמה של נערה
בת שבע-עשרה, הלומדת
בבית הספר שבו הוא מלמד. בכתב
האישום נטען, שזו בעילה
אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות או
חינוך, שהיא עבירה,
שדינה עד חמש שנות מאסר לפי
סעיף 346(א)(1) לחוק
העונשין. אולם מעדויות
התביעה התברר, שהרומן בין
המורה לתלמידה, שכָּלַל
גם יחסי מין, היה קיים עוד
כשהייתה בת שש-עשרה,
לפני שהוא החל ללמד באותו בית
ספר, והוא בכלל אינו מלמד
בכיתה שבה היא לומדת, ולא
הובא בדל ראיה לכך, שיחסי
המין ביניהם התקיימו תוך ניצול יחסי מרות
או חינוך. מכאן שהאשמה לא
הוכחה, אף לא לכאורה,
ויכול המורה לטעון, כי
הוא פטור מלהשיב לאישום.
(ב) הטענה:
“העובדות המתוארות בכתב האישום
אינן מהוות עבירה", היא
טענה מקדמית, הקבועה בסעיף
149(4) לחסד"פ,
ומשמעה כפשוטה: גם
אם יוכח כל הנטען בכתב האישום, לא
יהיה בכך כדי להרשיע את הנאשם, כי
המעשה או המחדל המיוחס לו אינו עבירה,
ועל כן יש לבטל את האישום.
לדוגמה (הלקוחה
משאלה אחרת, שנשאלה לא מכבר
בפורום זה): בכתב האישום
נטען, כי הנאשמת מכרה כרטיס
למופע, שמחירו הנקוב 0
ש"ח (משום
שהכרטיס לא נועד למכירה, אלא
לכניסת מוזמנים, והנאשמת
זכתה בו כפרס בשעשועון או בתחרות כלשהי),
במחיר הרגיל של כרטיס שווה ערך
לאותו מופע: 150 ש"ח,
ובכך עברה על איסור הספסרות,
הקבוע בסעיף 194א(א)
לחוק העונשין: “העוסק
במכירת כרטיסים למופע במחיר העולה על
המחיר הנקוב בהם, דינו -
הקנס האמור בסעיף 61(א)(4)”
(כלומר: עד
226,000 ש"ח,
נכון לעכשיו).
על כך יכולה הנאשמת להשיב,
כי בסעיף ננקט הביטוי "עוסק"
ומדובר בו ב"מכירת
כרטיסים" (לשון רבים),
משמע: הוא נועד
למנוע רכישה מוקדמת של כרטיסים במחיר
הרגיל כדי למכרם סמוך לשעת המופע במחיר
מופקע, והוא אינו אוסר כלל
מכירה חד-פעמית של כרטיס
בודד, שהמוכר זכה בו בדין,
בערכו המקובל, ואפילו
במחיר גבוה יותר, משמע:
העובדות המתוארות בכתב האישום
אינן מהוות עבירה (אלא,
לכל היותר, הפרה
של תקנון התחרות או השעשועון, אם
הוא אוסר את מכירת הכרטיס, שכמוה
כהפרת חוזה, אם הנאשמת
התחייבה לו).
__________
* אמנם
“אין להשיב לאשמה"
הוא
ניסוח מקובל ונפוץ יותר מ"אין
להשיב לאישום",
אך
לדעתי הוא פחות מדויק,
הן
מבחינת העברית והן מבחינת החוק,
ולראיה:
כותרת
סעיף 152
לחסד"פ
היא: “תשובת
הנאשם לאישום",
ולא:
“תשובת
הנאשם לאשמה"
(אַשְׁמָה
היא חטא,
עוון,
פשע,
עבירה
המיוחסת לאדם;
אם
גנב, אשמתו
גניבה; אם
רצח, אשמתו
רֶצח. אישום
הוא הַאֲשָׁמָה,
הטלת
אשמה, ייחוס
אשמה לאדם).
|