|
| אם השופט רובין הציע ללשכה לתקן 5 שאלות שגויות, אז אכן סביר להניח שגם פסק הדין שהוא יכתוב יכלול כמה שאלות שגויות (נקווה שיותר מ5).
אכן, הלשכה שמרה לעצמה את הזכות לערער, בכך שלא נתנה את הסכמתה להצעת השופט, אולם לא בטוח שהיא תערער ולא בטוח שתערער על כל הקביעות של השופט רובין. צריך להמתין ולראות כיצד השופט ינמק את השאלות השגויות - ומה המחיר הציבורי והמשפטי שהלשכה תצטרך לשלם כאשר תטען נגד הנימוקים הנ"ל.
לדוגמא: שאלה 9 - אם השופט יתקוף בחריפות את הלשכה על כך שבבחינה כל כך קשה וחשובה נכללת שאלה עם טעות דפוס שגרמה לו בתור שופט להתבלבל. בנוסף, הלשכה ניסתה להטעות את בית המשפט כאשר צירפה לכתב התשובה שלה נוסח שונה מזה שהופיע בבחינה.
או שאלה 30 - שכבר בדיון השופט קבע שהלשכה עצמה מודה שאין הלכה מחייבת בכך שהיא מתבססת על "הזרם המרכזי" בעוד שיש דיעות שונות בקרב השופטים, כולל בעליון.
או שאלה 66 - שכבר בדיון השופט כעס על הלשכה על שאלה כזו שאין לה תשובה נכונה בבחינה, ונניח שהוא יוסיף בפסק הדין שנפל פגם חמור בשיקול הדעת של הוועדה כאשר החליטה לשאול מלכתחילה שאלה הנסמכת על סעיף חוק שבמקרה כולל טעות שטרם תוקנה וגם כאשר הוגשה השגה היא התחפרה בעמדתה - מעבר לעובדה שהשאלה שגוייה, שאלה כזו אינה עומדת בדרישות החוק לגבי מטרת הבחינה.
ונניח שהלשכה "מצפצפת" על מעמדה הציבורי והמשפטי ותחליט לטעון מול העליון, טענות מביכות שרק יחדדו את הביקורת נגדה, עדיין העליון צריך להחליט שנפל פגם מהותי בקביעות של השופט רובין ולא שהעליון הופך להיות ערכאה דיונית ולהסתכל שוב על שאלה 9 ולהחליט במקום השופט רובין אם היא קטועה (למרות שהעליון יכול לעשות הכל).
לסיכום - קודם נראה שאכן השופט רובין נותן פסק דין "טוב" כמצופה, אח"כ נראה אם הלשכה מערערת ואם ניתן להניע אותה מלערער בשם "כבוד המקצוע", ואם היא בכל זאת תערער, ניערך לשכנע את העליון שלא מתקיימים התנאים להתערבות חריגה של העליון בממצאי הערכאה הדיונית.
וכן, כן אפשר לשמוח, כי היום יכולנו להיות במצב הרבה יותר קשה. יהיה טוב.
|