|
| המסמך המכונה "תצהיר" מוגדר בפקודת הראיות.
על פי הפקודה, אישור עורך הדין צריך לכלול מספר פרטים מהותיים על מנת שהתצהיר יהיה כשר מבחינה משפטית:
1. עורך הדין צריך לאשר שהוא הזהיר את המצהיר.
2. ציון מקום החתימה על התצהיר.
3. התייצבות של המצהיר בפני עורך הדין.
4. תאריך ההתייצבות.
הערות -
א. מצהיר שלא התייצב פיזית לפני עורך הדין - התצהיר אינו כשר לשמש כראיה. לא ניתן לאשר תצהיר בפקס, במייל, בשיחת סקייפ או בכל דרך אחרת שהיא אינה התייצבות פיזית של המצהיר בפני עורך הדין. יש על כך החלטות רבות של ועדת האתיקה. יש לכך גם נימוק. הרעיון הוא שהחיוב בהתייצבות פיזית אמור להביא את המצהיר להבין שמדובר במעמד מיוחד, באופן שיצריך ממנו להיזהר בעת הוא מצהיר על עובדות כלשהן.
ב. גם אם עורך הדין לא מציין בתצהיר שהמצהיר "התייצב בפניו", עדיין אין התצהיר כשר. עיין בהחלטות ועדת האתיקה.
ג. אם עורך הדין והמצהיר נמצאים בחו"ל ביחד וחותמים שם על תצהיר - התצהיר אינו כשר לשמש כראיה במשפט בישראל. ההסמכה לשמש כעורך דין בישראל היא הסמכה טריטוריאלית, היינו - בתוך תחומי המדינה. אם עורך הדין אישר את התצהיר מחוץ לתחום המדינה - אין לכך שום תוקף משפטי בארץ, כיוון שהאישור נעשה בשעה שעורך הדין לא היה מוסמך לעשות כן (ואין זה משנה אם באותו רגע הוא החזיק ברישיון לעסוק בעריכת דין בישראל). לעתים קורה שעורך דין פוגש את לקוחו בחו"ל ומחתים אותו שם על תצהיר. בתצהירים כאלו עורך הדין יימנע בד"כ מלציין את מקום החתימה. תצהיר שלא צוין בו מקום החתימה - אינו כשר לשמש כראיה. עיין בפסיקה.
|