|
| מועדים לשמחה
סבא שלי ערך הסכם ממון עם אשתו (היא אינה הסבתא שלי), לפיה הבית שרכש זה עתה, ירשם על שמו והיא תוכל לחיות בו עד סוף ימיה (הוא לא ציין מה יעלה בגורל הבית לאחר פטירתה).
הוא נפטר והיא אחריו.
השאלה היא מה המשמעות של ההסכם שנחתם: האם לאחר 120 של רעייתו, הבית יעבור ליורשיו (ילדיו), או שחציו יעבור ליורשי רעייתו (לא היו לה ילדים ולכן מדובר באחיה ואחיותיה, שרובם נפטרו ולכן זה יעבור לנכדיהם).
מה ההליך הנכון (שהרי אין הליך של המרצת פתיחה בבית משפט לענייני משפחה), כדי שבית המשפט יפרש את כוונתו של סבי ז"ל, ויקבע אחת ולתמיד למי שייך הנכס, כדי שניתן יהיה להיפטר ממנו, כי בינתיים הוא ריק וצובר חוב ארנונה ומים (דמי שימוש קבועים)?
הבעיה אינה הירושה (שכן מדובר בנכס חסר ערך, אם מקזזים את החובות הקיימים ואת אלה העתידיים, את עלות השיפוץ הדרוש, את מספר היורשים הפוטנציאלים וכו'), אלא שלא ניתן לאתר את כל היורשים של אשתו. מדובר בעשרות רבות של אנשים הפזורים בארץ וגם בחו"ל.
ובכלל, הם עצמם לא טוענים כלום ולא דורשים מאומה, מאז פטירתה לפני 31 שנים. הבעיה היא רשם הירושה ו/או האפוטרופוס הכללי, שהחליט להיות פרשן של ההסכם.
בנוסף, השכל הישר העולה מתוך המסמך הוא שכוונתו היתה שילדיו ירשו את הבית, הרי הוא רכש אותו מכספו ואף דאג לרשום אותו רק על שמו. לה לא היה כלום. דרך אגב, גם אחיה בשעתו הצהיר במסמך כתוב, שהם אפילו לא טרחו להוציא לה צו ירושה משום שלא היה לה כל רכוש להוריש.
ושוב - כיצד יוצאים מהפלונטר הזה, מבחינת הליך משפטי שיכריע האם הנכס שייך ליורשיו על פי דין או חציו שייך ליורשי רעייתו על פי דין?
שבת שלום וחג שמח!
|