|
|
סעיף 4 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן: " בתובענה על תביעה שלא התיישנה, אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות" בע"א 656/99 בעניין עדה בר שירה ציין בית המשפט כי לא תהיה התיישנות ככל ומדובר בסיווג התובענה כתביעה שכנגד, וקוימה הדרישה כי נושא התביעה שכנגד ושל התביעה העיקרית הוא אחד ונובע מאותן נסיבות. החוק שותק בעניין נתבעים נוספים, אך בעניין בר שירה ציין בית המשפט כי שורת הצדק דורשת כי התובע לא יורשה להשמיע טענת התיישנות כלפי התביעה-שכנגד, שהרי אין זה צודק לאפשר לתובע, משפתח בהליכים משפטיים כדי להשיג תרופה בענין המשמש גם נושא התביעה-שכנגד, וזאת על מנת לא לחסום בפני הנתבע, מקום שהתביעה הראשית לא התיישנה, או אף אם התיישנה ולא נטענה כלפיה טענת התיישנות, את הדרך לקבל את התרופה המבוקשת , אני סבור כי בנסיבות אלה התביעה לא התיישנה.
בברכה,
תומר ששון, עו"ד
מנהל פורום דיני נזיקין
שלומציון המלכה 18, ירושלים
טל': 050-7947421; מייל: tomer3630@walla.com
|