|
| 1. אחת ההגנות, שעשויה
לעמוד למפרסם לשון הרע, היא,
שהפרסום נעשה בתום לב באחת
הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק
איסור לשון הרע. ואם
הפרסום נעשה באמצעי תקשורת כהגדרתו בסעיף
11(ג) לחוק,
והנפגע דרש לפרסם תיקון או
הכחשה מצדו ונדחה, ההגנה
האמורה תישלל על הסף, כמפורט
בסעיף 17(א) לחוק:
"פורסמה לשון הרע באמצעי
תקשורת לא תעמוד הגנת תום לב לעורכו,
למי שהחליט בפועל על הפרסום
או לאחראי על אותו אמצעי תקשורת אם הנפגע,
או אחד הנפגעים, דרש
ממנו לפרסם תיקון או הכחשה מצד הנפגע ולא
פרסם את התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה
במקום, במידה, בהבלטה
ובדרך שבה פורסמה אותה לשון הרע, ותוך
זמן סביר מקבלת הדרישה ובלבד שהדרישה
היתה חתומה בידי הנפגע, שהתיקון
או ההכחשה לא היה בהם משום לשון הרע או
תוכן בלתי חוקי אחר וארכם לא חרג מתחום
הסביר בנסיבות".
2. שים לב, שאם
יוכח כי הפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי,
יהא המפרסם מוגן לפי סעיף
14 לחוק, אף
אם לא פרסם תיקון או הכחשה כנדרש (סעיף
17 עשוי לשלול רק את הגנת
תום הלב; לא הגנות אחרות
לפי החוק).
3. סעיף 7 לתקנון
האתיקה המקצועית של העיתונות קובע:
"טעויות, השמטות
או אי דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות,
יש לתקן במהירות, בהגינות
ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי.
בנוסף לכך תפורסם במקרים
המתאימים גם התנצלות. במקרים
המתאימים תינתן לאדם שנפגע אפשרות הוגנת
להגיב על טעות, השמטה
או אי דיוק מהותיים במהירות ובהבלטה
הראויה ביחס לפרסום המקורי".
|