לכולנו מוכרת הסיטואציה הבאה: מכשיר הסלולרי שלנו התקלקל ואנחנו נאלצים למסור אותו לתיקון במעבדה. הלכנו למעבדה, קיבלנו הצעת מחיר וחתמנו על טופס ארוך שאפילו לא טרחנו לקרוא אותו. אחרי מספר ימים אנחנו מקבלים טלפון מהמעבדה ובו נאמר לנו – "אנחנו מצטערים, אבל אנחנו לא מצליחים לאתר את הטלפון שלכם, ומאחר וחתמתם על טופס שאתם משחררים אותנו מאחריות, אנחנו לא צריכים לפצות אתכם". מה הדין?
קודם כל, חשוב שנבין את מגרש המשחקים בו אנו נמצאים. העובדה שחתמנו על טופס שבו אנו "משחררים" את העסק מאחריות למקרה של אבדן ככל הנראה לא תספק הגנה טובה עבורו, מאחר ומדובר בחוזה אחיד. סעיף 4 לחוק החוזים האחידים קובע באופן מפורש כי קיימת חזקה כי לפיה "תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי", הוא תנאי מקפח ובטל ולכן ההתעקשות של הספק כי העובדה שחתמנו על הטופס שמשחרר אותו מאחריות – לא תספיק לו. במילים אחרות, העובדה שספק מחתים לקוח על טופס בו הוא משחרר מאותו אחריות (מה שקרוי בשפה המשפטית waiver), ככל הנראה לא תביא לו תועלת, שכן השאלה היא האם הוא אחראי על פי דין.
אז מהו בעצם הדין הרלבנטי שחל על המקרה?
לא רבים מכירים אותו, אבל מדובר בחוק ישן, מעולם של דיני הקניין, הקרוי "חוק השומרים" אשר נחקק בשנת 1967. לצידו חל חוק חוזה קבלנות אשר מסדיר את מערכת היחסים בין ספק למזמין, כאשר מזמין פונה לבעל עסק ומבקש ממנו לבצע עבורו מלאכה או שירות.
על פי חוק השומרים שמירת נכס היא החזקתו שלא מכוח בעלות, וקיימים שלושה סוגי שומרים. הסוג הראשון הינו "שומר חינם" כאשר אין לשומר בשמירת הנכס טובת הנאה לעצמו. הסוג השני הינו "שומר שכר" אשר מקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירת הנכס טובת הנאה אחרת לעצמו. הסוג השלישי הינו "שואל", והינו מי ששומר נכס כדי להשתמש בו או ליהנות ממנו בלי ליתן תמורה.
על פי פסיקת בתי המשפט, בעל מלאכה המקבל לידיו נכס של מזמין שירות או מלאכה לצורך מתן שירות או ביצוע עבודה, נחשב ל"שומר שכר" אם ניתנת לו תמורה בעד ביצוע השירות או העבודה, שכן בנסיבות אלו יש לו בשמירת הנכס טובת הנאה אחרת לעצמו. טובת ההנאה היא התיקון של הנכס. הוראה דומה נמצאת בסעיף 6 לחוק חוזה קבלנות אשר קובע כי קבלן שנמסר לו נכס אחראי לעניין חוק השומרי כ"שומר שכר" ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו.
משהגענו למסקנה כי הקבלן הינו "שומר שכר" בא סעיף 2 לחוק השומרים וקובע את סוג האחריות שיש להטיל על סוג השומר. סעיף 2(א) קובע כי:
"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
משהגענו עד לנקודה זו, אנו מבינים שהמעבדה לה מסרנו את הטלפון הסלולרי לתיקון נחשבת ל"שומר שכר" וקיימת חזקה שהיא ניתנת לסתירה שהאחריות לאבדן המכשיר מוטלת עליה, אלא אם המעבדה תצליח להוכיח שהאבדן נגרם שלא ברשלנותה.
כלומר, להבדיל מתביעה רגילה שבה הנטל מוטל על התובע להוכיח את תביעתו ברמת הסתברות ל 51%, בא המחוקק והופך את הנטל וקובע שבעל המעבדה יצטרך להוכיח שלא התרשל. העניין הוא, שבעל המעבדה יתקשה (מאד) להוכיח שלא התרשל מאחר ועיסוקו הוא בטלפונים סלולריים, ועליו לצפות אפשרות של אבדן טלפון סלולרי במסגרת עסקו, ואפילו סיטואציה של גניבה.
בית העסק יצטרך להביא נתונים מדויקים ומפורטים לגבי אמצעים שנקט למניעת האבדן ויצטרך להרים את הנטל המוטל עליו לפי החוק כדי לזכות בפטור מאחריות לנזק שנגרם לבעל הטלפון שהלך לאיבוד. מעבר לכך, סביר שבית המשפט יתייחס לעובדה שבעל עסק סביר אמור לדאוג לקיום ביטוח לסחורה הנמסרת לו במסגרת עבודתו ולכן מדובר בפרמטר נוסף אשר אמור להכריע את הכף לטובת הלקוח.
חשוב לזכור שאבדן הטלפון הסלולרי לא רק גרם אבדן כספי של שווי המוצר ללקוח, ולא רק גורם לו נזק בלתי ממוני של עגמת נפש אלא נזק בלתי הפיך של אבדן מידע שאי אפשר לשחזר. מדובר במידע של אנשי קשר, תמונות, סרטונים, סמסים ועוד, אשר אי אפשר להעריך את ערכו מבחינה כספית. במקרים דומים בתי המשפט מעריכים נזק בלתי הפיך זה בכמה אלפי שקלים טובים, לאור כך שמדובר במידע שהלך לאיבוד. אם מדובר בלקוח שמסר לדוגמא מחשב לתיקון ולא טלפון סלולרי, והמחשב הוא כלי העבודה שלו (לדוגמא – סוחר אינטרנטי שמשתמש במחשב ככלי להכנסת רווחים), סביר שהפיצוי יהיה גבוה יותר מאחר ונגרם לו אבדן רווחים בשל האירוע.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו
מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל
דעת עצמו בלבד.