ומעשה שהיה כך היה:
כידוע, מאות אלפי ישראלים בוחרים לטוס מדי שנה בטיול מאורגן, מתוך מחשבה כי בכך יחסכו מעצמם כאבי ראש, והחברה המארגנת את הטיול תדאג לכל הרכיבים של הטיל, מא' ועד ת', כולל טיסה, מקום לינה, כניסה לאתרי תיירות ואטרקציות, תחבורה, מזון, מסלול, עמידה בלוח זמנים, מדריך שיעניק הסברים ועוד.
לאחרונה פנה אלי אדם מבוגר, בסביבות גיל 80, אשר ביקש לטייל בקובה. כמובן, תכנון טיול בקובה אשר יכלול את כל הפרטים הקטנים, אינו דבר של מה בכך עבור אדם מבוגר, ולכן הוא פנה לסוכנות נסיעות בכדי שיוכל להצטרף לקבוצה של אנשים בני גילו, לצורך טיול מאורגן.
ימים עברו והטיול המיוחל הגיע. לאחר התכנסות בשדה התעופה הקבוצה טסה ולאחר עצירת ביינים במדריד הגיעה לאחר 12 שעות לקובה, אי הנמצא במרכז אמריקה.
עם הנחיתה בשדה התעופה, חברי הקבוצה עברו בביקורת דרכונים, ולאחר שכולם עברו אותו בהצלחה החלו לעלות לאוטובוס אחד אחד.
אך מה מסתבר? שאותו אדם חביב ומבוגר בן 80, התעכב מעט בביקורת הדרכונים לאור כך שפקיד עצבני שאל שאל אותו שאלות רבות, ונותר מאחור. איש מחברי הקבוצה לא שם לב להיעדרו של אותו חבר קבוצה, מאחר ואין היכרות מוקדמת בין המטיילים, והמדריך פשוט שכח (בשל עייפות או כל הסבר אחר) לספור את חברי הקבוצה ונתן הוראה לנהג האוטובוס להתחיל לנסוע לכיוון המלון.
כאשר יצא אותו אדם מהבידוק נדהם לגלות שהוא לבד במערכה כשהוא נתון בארץ זרה, אינו דובר ספרדית, אינו יודע לאן ללכת ולאן לפנות ופשוט תקוע בשדה התעופה. הוא חיכה שעה, שעתיים, שלוש אך איש לא הגיע, והוא נקלע לבהלה, חרדה ופניקה ולא ידע מדוע איש לא חיכה לו.
בינתיים, לאחר כשלוש שעות, כאשר המדריך החל לחלק בבית המלון לחברי הקבוצה את מפתחות החדרים, נדהם לגלות כי נותר מפתח אחד בודד בידיו, ואז "נזכר" כי שכח מטייל אחד מאחור. המדריך "טס" לשדה התעופה, מרחק של שעתיים נסיעה, ומצא את אותו מטייל בודד עזוב, מבוהל ובחרדה לאור כך שנשכח מאחור במשך שעות ארוכות.
סוף טוב – הכל טוב. המטייל הוחזר "הביתה" לחברי הקבוצה, אך הנזק כבר נעשה.
מהו הדין?
בכל מה שקשור לטיולים מאורגנים, ההלכה קובעת כי כאשר מטיילים בחר בטיול מאורגן ולא עצמאי, הם משולים "לתינוקות של בית רבן", וכמי שסומכים על המדריך בעינים עצומות ובתור מי שבידיו הם הפקידו את שלומם ורווחתם.
עוד נקבע על ידי שורה של פסקי דין כי מטייל שבוחר להזמין טיול מאורגן מעוניין להסיר את מעצמו את האחריות הכרוכה בהכנת הטיול, ארגונו וכל מה שמסביבו, על מנת להפיק מן הטיול חוויה ולקבל תמורה הולמת לכסף ששילם בעבור כך. במילים אחרות, למדריך של הטיול המאורגן יש אחריות לכל מה שמתחרש במסגרת הטיול, בין אם באמצעות בחירת מסלולי טיול, אורכו, הימשכותו וכו'. הוא יודע את רמת הקושי ובהתאם לכך אמור לתאים את המסלול לרמת הקבוצה המטיילת.
הרציונל שעומד מאחורי הפסיקה הנ"ל ברור: מטייל שהזמין נופש באמצעות טיול מאורגן סומך על החברה המארגנת ועל המדריך, לטוב ולרע, כי ידאגו לכל צרכיו, וכי יסופק לו מדריך אחראי ובעל ניסיון אשר בידיו היכולת לטפל בכל בעיה או תקלה שתצוץ בטיול, בין אם במחלה לא צפויה, פציעה וכו'.
באחד מפסקי הדין אף נקבע כי המדריך הוא זה שאמון על שלומם ובטחונם של המטיילים מהרגע שהקבוצה עברה לחזקתו, שכן הוא "האורים והתומים" של הקבוצה והיא רואה בו דמות שניתן לסמוך עליה בכל עת.
כאשר מדובר בטיול מאורגן במדינה זרה ורחוקה, הדרך הטובה ביותר לדמות את המדריך היא סוג של רועה צאן אשר מוליך את המטיילים אשר אינם יודעים את המקום, השפה, התרבות, כיצד להתנהג וכו', ולכן האחריות של המדריך היא מוגברת. דברים יפים נאמרו על ידי השופטת פלינר באחד מפסקי הדין שכתבה בנושא, שם כתבה על תפקיד המדריך בטיול מאורגן את הדברים הבאים:
"דומני שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר המשקל הרב שיש למדריך בטיול מאורגן. המדריך משול לרועה של העדר; הוא זה שמדריך, מכוון, מארגן, מרצה. המדריך הוא זה שמספק את הידע וחומר הרקע הדרוש לביקור בכל אתר ואתר; המדריך הוא זה שאמור להכיר את האתרים גם מהפן הלוגיסטי, דהיינו כיצד יש להגיע לאתר, מהן השעות המתאימות לביקור, מהו הלבוש הראוי באותו אתר. אין ספק כי נוסע שבוחר להשתתף בטיול מאורגן, מעוניין להסיר מעצמו את הצורך בהכנת מסלול הטיול, לימוד החומר הקשור אליו וליהנות מהערך המוסף שנותן המדריך".
בסופו של דבר, חשוב לזכור כי המדריך הוא שלוח של החברה המארגנת את הטיול, והפעולות שלו מזכות או מחייבות (לחיוב או לשלילה) את החברה.
התביעה תוגש נגד החברה המארגנת, ובהנחה ויוכח שהמדריך התרשל או פעל תוך ביצוע הפרת חובותיו הבסיסיות, המטייל או המטיילים אשר ניזוקו כתוצאה מכך יפוצו בסכומי כסף ראויים אשר ישקפו את הנזק הבלתי ממוני שנגרם.
לאחר שהבנו את כל אלו, ברור לכולנו שאותו מטייל מבוגר שנשכח לבדו כמעט ארבע שעות בשדה התעופה לבדו, נטוש ועזוב, ראוי לזכות בפיצוי ראוי בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו, בין אם בשל החרדה, הטראומה, אי הנוחות, הפחד, עגמת הנפש וכו'.
במקרים דומים לעיתים בתי המשפט פוסקים כי חוויה אחת שלילית כזו כזו משליכה על כל הטיול עצמו, וכאשר הטיול מתחיל באירוע כה טראומטי עבור המטייל – יהיה זה מן הדין להשיב לאותו מטייל את כל כספו בחזרה (אם לא למעלה מכך), שכן מבחינתו הטיול כבר נהרס עוד לפני שהוא התחיל....