האם אדם יכול לרשת את ההורה החורג שלו?

עוד החוק מתייחס לסוגיות שעלולות להתעורר כתוצאה מהליכי אימוץ ומבהיר כי "מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו". כלומר, הדין רואה בילד מאומץ כילדו של הנפטר לכל דבר ועניין בהקשר של ירושה, ובן מאומץ כזה יירש את הורהו המאמץ בדיוק כשם שיעשה זאת ילדו הביולוגי. 

שושלת הירושה לא נחתכת רק בילד המאומץ עצמו – גם צאצאיו יורשים את ההורה המאמץ. בנוסף, דיני הירושה פועלים בצורה דומה גם באשר לזכויות ההורה המאמץ. כך, ההורה המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה ביניהם קשר ביולוגי, וגם לקרובי המאמץ זכות לרשת את המאומץ כבכל מקרה רגיל של ירושה בין קרובים. עוד הדין קובע שהמאומץ יורש את הוריו הביולוגיים, אך ההורים הביולוגיים, הוריהם ואחיהם אינם יורשים את המאומץ.

בפועל ילדים אלה לעתים זוכים ליחס הורי לכל דבר ועניין מצד הוריהם החורגים, גם הילדים עצמם רואים בהוריהם החורגים הורים לכל דבר ועניין – והיעדרו של אקט אימוץ פורמלי לא משנה בעיניהם את העובדה כי הוריהם החורגים אימצו אותם הלכה למעשה. 

החוק לא נותן תשובה לשאלה זו, אך בתי המשפט נדרשו לכך – ותשובתם שלילית. לאחרונה (3.8.16) ניתן פסק דין בעניין זה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (ת"ע 33236-11-15), ושם נקבע ש"הוראות חוק הירושה קובעות מבחן פורמלי ולא מבחן מהותי באשר למדרג היורשים. בית המשפט כפוף להוראות חוק הירושה לרבות למדרג שנקבע בו ואינו מוסמך ליצור חקיקה שיפוטית על יסוד עובדות מהותיות שיונחו בפניו", לשון השופטת שלי אייזנברג. במילים אחרות, בית המשפט נצמד לפירוש מצמצם של החוק וקבע כי שעה שהמחוקק הבהיר בחוק הירושה שהוא מכיר רק במאומצים "כדין" לצורכי ירושה על פי דין (קרי ללא צוואה), בכך נשללה מבית המשפט כל סמכות לפסוק על פי מהות היחסים בין ההורים החורגים לילדיהם. 

למרות דברים אלה של בית המשפט וחרף קיומה של הוראת החוק המפורשת, אנו סבורים שמדובר בפרשנות שגויה שפוגעת בתחושת הצדק ובתכליות דיני הירושה. נקווה שעם הזמן בתי המשפט יאמצו פרשנות רגישה יותר של החוק. 

מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס)