אני, צילה ניהוז-שלי, עו"ד במקצועי. על אף שנולדתי עם מגבלה פיזית, גדלתי והתחנכתי כל חיי, מגיל הגן דרך בית הספר היסודי, התיכון ולימודיי האקדמאיים, במסגרות חינוך רגילות. החשיבות של שילובי במערכת החינוך הרגילה היתה עצומה. באמצעות לימודיי לאורך השנים בחברה הרגילה אתגרתי את חשיבתי העצמית, פיתחתי את מודעותי ליכולותיי וכוחותיי, הצבתי יעדים, מימשתי מטרות ואף השתלבתי בעולם העבודה כעצמאית בעלת משרד עו"ד.
החוק הוא שקבע שעל בתי הספר בחינוך הרגיל לכלול אותי וילדים אחרים עם מוגבלות במסגרתם? בימים בהם הייתי אני ילדה, עדיין לא היתה חקיקה מוסדרת בעניין, אך היום היא בהחלט קיימת. אם כן, מתי התפתחה החקיקה בישראל ובעולם, ומה היא קובעת בכלל בעניין שילובם והכללתם של ילדים עם מוגבלות במסגרות חינוך רגילות?
התפתחות תפיסת השילוב והכללת ילדים עם מוגבלות במסגרות רגילות
במערכת החינוך התפתחה תפיסת השילוב והכללת ילדים עם מוגבלות במסגרות רגילות רק בשנות השבעים. בשנת 1975, כשבארצות הברית במסגרת חוק "חינוך לכל: ילדים עם מוגבלות" נקבע כי: במידת האפשר, יש לשלב ילדים עם מוגבלות יחד עם ילדים בלי נכויות במסגרות חינוכיות, לרבות מסגרות ציבוריות, פרטיות ומעונות. כיתות מיוחדות, בתי ספר נפרדים וכל הפרדה אחרת של ילדים בעלי נכויות במסגרות חינוכיות רגילות תתבצע רק כאשר אופי הנכות הוא כזה שחינוך במסגרת זו לא יתאפשר, גם אם ייעשה שימוש בעזרים חינוכיים ושירותים תומכים.
איסור פגיעה בזכויות אדם עם מוגבלות בתחום החינוך
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שנחקק בישראל בשנת 1998 הוא שקבע את עקרונות השוויון של אנשים עם מוגבלות. על אף שהקונוטציה הראשונה בהקשר של חוק השוויון היא השתלבותם בתחום התעסוקה, חשוב לזכור, במיוחד עם פתיחת שנת הלימודים, שהחוק מתייחס גם לאיסור פגיעה בזכויותיו של אדם עם מוגבלות בתחום החינוך.
דו"ח נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לשנת 2015
על פי הדו"ח הסטטיסטי של נציבות השוויון לשנת 2015, נכון לשנת 2013, חיים בישראל כ-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלות, מתוכם 236,900 ילדים עד גיל 17.
רמות ההשכלה בקרב אנשים עם מוגבלות נמוכות יותר מאשר בקרב אנשים ללא מוגבלות. הפערים גדולים יותר כאשר מדובר באנשים עם מוגבלות חמורה, דבר המשפיע ישירות על כניסתם לשוק העבודה כבוגרים.
זכותו של אדם עם מוגבלות לחוות חיים רגילים ולהצליח בלימודים
עקרון הכללתם של תלמידים עם מוגבלות בחינוך הרגיל מדגיש את זכותם לחוות חיים רגילים, ללמוד בבית ספר הקרוב למקום מגוריהם ולקבל השכלה בסביבה הכי פחות מגבילה.
משמעות שילובם הוא מתן אפשרות הצלחה בלימודים לאדם עם לקות במוסד חינוכי המיועד לאוכלוסייה הכללית, תוך שימוש באמצעי הנגשה כגון: נגישות מבנה מוסד הלימודים ונגישות חומר הלימוד; כמו גם שימוש באמצעי שיקום כגון: התאמות בדרכי הלמידה והבחינות וסייע אישי.
החקיקה בישראל
החוקים המתייחסים לשילובם של אנשים עם מוגבלות בתחום החינוך הם חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח-1988 ותיקון מספר 7 לחוק, המכונה חוק השילוב, שהתקבל ביום 13.11.2002. החידוש בתיקון לחוק הוא בעצם ההצהרה על הנחיצות לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה, בתוספת של הוראה מיוחדת ושירותים מיוחדים. בנוסף, ההחלטה על הזכאות לכל ילד תתקבל ברמת בית-הספר על פי המלצת ועדת השילוב, בשיתוף ההורה. כלומר, המעורבות והשותפות של ההורים מעוגנת כעת בחקיקה, וקיימת אפשרות ערעור בפני ועדה.
פסיקת בג"צ
הפסיקה גם היא התייחסה לשילובם של תלמידים עם מוגבלות בחינוך הרגיל בעתירות שהוגשו לבג"צ ואף יצרו תקדימים משפטיים. העתירה המובילה היתה בעניין בוצר נגד הרשות של מכבים" (בג"צ 7081/93 שחר בוצר נ' מועצה מקומית "מכבים-רעות" .תק-על 96(1), 818(, בו פסק בית המשפט על זכותו של תלמיד בית-ספר תיכון הסובל מנכות גופנית, ללמוד בבית-ספר עם אמצעי גישה סביבתיים נאותים.
סופו של יום
מדובר בנושא מורכב שהיישום שלו כרוך בקשיים כגון הנגשת בתי הספר, חומר הלימוד והכשרת המורים. אני מאמינה שמדובר ביוזמה מבורכת שתצמצם את הפערים בחברה בין אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות לבין אלא שאינם. פעילותנו כחברה להסרת החסמים הללו תוך דאגה להנגשת בתי הספר והשירותים הניתנים בו, הסרת דעות קדומות ודאגת הכללתם של ילדים עם מוגבלות במערכת החינוך תוביל להכללתם בחברה, מיצוי מלוא הפוטנציאל שלהם וכניסתם למעגל העבודה אשר תהפוך אותנו לחברה טובה, רגישה וסובלנית הרבה יותר.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו
מתיימר להיות מדויק ו'/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל
דעת עצמו בלבד.