ביה"ד לעבודה פסק פיצויים לעובדת בגין פיטוריה תוך אפלייתה בגין הריונה

התובעת פינק פורת רחל הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, ופיצוי לא ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כנגד בי.פור.יו. בע"מ שהעסיקה אותה בחנותה למכירת מוצרי קוסמטיקה ברעננה החל מנובמבר 2003 ועד ליוני 2008, מועד בו מכרה את פעילותה בחנות לנתבעת השניה בתיק, נטלי קובאליס שהעסיקה את התובעת בחנות בין החודשים יולי-אוגוסט 2008. התובעת היתה בחודשי הריון מתקדמים במועד העברת הבעלות בחנות וילדה במחצית אוקטובר 2008.

מפסק הדין עולה כי לאחר מכירת החנות חלו שינויים בתנאי העסקתה של התובעת ולמעשה הוצעו לה תנאי העסקה שונים מכפי שהיו לה אצל מעסיקתה הקודמת משך 5 שנות עבודתה וכן חלו שינויים בהרכב שכרה לעניין עמלות המכירה ובנוגע לזכויות צבורות ותק, בהן סירבה מעבידתה החדשה להכיר, ואף לא הכחישה את טענות התובעת בדבר השינויים בתנאי העסקתה ואף אישרה את דבריה לגבי אי צבירת זכויות הוותק. 

עוד עולה מפסק הדין כי אף לאחת משתי הנתבעות לא היתה מעוניינת להירשם כמעסיקתה בפועל של התובעת וכי לאחר רכישת החנות הבהירה הרוכשת לתובעת כי היא איננה עובדת אצלה וכי לאחר שתלד היא תפסיק להעסיקה וכי עליה לחזור לעבוד אצל מעבידתה הקודמת. 

עוד עולה מפסה"ד כי עקב מכירת החנות פוטרו מעבודתם מרבית עובדי החנות למעט התובעת וזו בשל מודעותה כי התובעת בהריון, הציעה לתובעת להמשיך לעבוד בחנות תחת ניהולה ובתמורה לכך היא נדרשה לחתום על "הסכם הפסקת עבודה" לפיו בין היתר תופסק עבודתה ביוני 2008 והיא תיוותר על תקופת הודעה מוקדמת. בנוסף תקבל פיצויי פיטורין עד למועד האמור בו תופסק עבודתה בהסכמתה. ואולם, התובעת סירבה לחתום על ההסכם האמור בטענה כי הוא אינו משקף את זכויותיה על פי דין, הן באשר לזכויות הותק במקום עבודתה והן באשר לזכויותיה על פי חוק עבודת נשים.

הנתבעת, נטלי קובאליס הבהירה בביה"ד כי לא ראתה בתובעת עובדת שלה אלא עובדת של הנתבעת חב' בי.פור.יו. וכי לאחר לידתה תפסיק להעסיקה. ביה"ד בראשות השופטת אורנית אגסי ציינה בפסק הדין כי עדותה של קובאליס בעניין זה שיקפה את הזלזול שהופגן כלפי התובעת כאילו היתה חפץ וזאת רק בשל היותה בהריון, והמדובר בדברים חמורים אשר יש בהם כדי זלזול ופגיעה מוסרית כלפי התובעת, על לא עוול בכפה.

הלכה למעשה, נקבע בפסק הדין, התובעת טורטרה בין שתי הנתבעות כאשר כל אחת מהנתבעות הסירה מעצמה אחריות על העסקת התובעת והותירה אותה בפני שוקת שבורה, הכל כאשר היא בחודשי הריון מתקדמים, וכי הצעתה של חב' בי.פור.יו. לפיה תחזור לעבודתה בחברה בישוב הממוקם בריחוק ניכר ממקום מגוריה ובתפקיד טלפנית בהיותה בחודש ה-8 להריונה, לא שיקפה רצון כנה של החברה להשיבה לעבודתה.

בפסק הדין נקבע כי הוכח כי חלה פגיעה בתנאי העסקתה של התובעת הן בעניין ההכרה בזכויות הותק של התובעת והן בעניין ההרעה בתנאי שכרה, כל זאת בניגוד לחוק עבודת נשים, וחב' בי.פור.יו. איננה יכולה להתנער מאחריותה כלפי התובעת בהעברת הבעלות בחנות כאשר הלכה למעשה לא חל ניתוק ביחסי העבודה בין הצדדים, והאחריות לשמירה על זכויותיה מוטלת על החברה. לדברי ביה"ד, התובעת היתה כלי משחק בין שתי הנתבעות כאשר מחד חב' בי.פור.יו. הודיעה לה על הפסקת העסקתה ומאידך הנתבעת נטלי קובאליס סירבה להכיר באחריותה כמעסיקתה של התובעת בפועל ולהעניק לה את כל זכויותיה על פי דין.

בפסק הדין נקבע כי התובעת פוטרה הלכה למעשה מעבודתה ולכל הפחות התנהלות שתי הנתבעות כלפיה העמידו אותה בפני עובדה מוגמרת לפיה אין באפשרותה להמשיך לעבוד בחנות, והתובעת הרימה את הנטל הראשוני המוטל עליה להוכיח שלא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפטרה ו/או להמשיך להעסיקה. ביה"ד השתכנע כי עלה באופן ברור וחד משמעי כי התובעת הופלתה אך ורק בשל היותה בהריון והועברה מהנתבעת 1 אל הנתבעת 2 ושוב חזרה אל הנתבעת 1, כמו היתה חפץ והכל בשל היותה בהריון, ועוד הוכח מעל לכל ספק כי הודע לתובעת מבעוד מועד, כי לא תמשיך לעבוד בחנות לאחר הלידה וכי היא ממשיכה לעבוד בפועל, תוך הרעת תנאי העסקתה והיחס המזלזל כלפיה רק משום היותה בהריון.

בפסק הדין נקבע כי לשתי הנתבעות אחריות בהפלייתה של התובעת מחמת היותה בהריון, הנתבעת בי.פור.יו מכוח היותה מעסיקתה והאחריות אותה נשאה שלא להרע את תנאי עבודתה ולא לפטרה משום היותה בהריון, ואילו הנתבעת, נטלי קובאליס בשל התנהגותה המזלזלת וחסרת האחריות כלפי התובעת, בהעסקתה הפיקטיבית ואופן התייחסותה אל התובעת כהגדרתה "כעובדת מושאלת עד הלידה" והכל רק משום היותה בהריון.

אשר על כן חוייבו הנתבעות בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה לפצות את התובעת בגין פיטוריה תוך אפלייתה בגין הריונה בסכום של 30,000 ש"ח. בנוסף חוייבה חב' בי.פור.יו. לשלם לתובעת פיצויי פיטורין ע"ס 22,307 ש"ח, דמי הודעה מוקדמת ע"ס 4131 ש"ח, תשלומי פנסיה ע"ס 991 ש"ח ו-הפסד השתכרות ממועד פיטוריה ועד למועד הלידה ע"ס 16,536 ש"ח.

בנוסף חוייבו שתי הנתבעות בתשלום הוצאות משפט לתובעת ע"ס 20,000 ש"ח.

ואולם, הנתבעות לא השלימו עם פסק הדין וערערו עליו בפני ביה"ד הארצי לעבודה בטענה כי לא פעלו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים ו/או לחוקים אחרים, וכי התובעת מעולם לא פוטרה בהיותה בהריון ו/או הופלתה בשל כך ועל כן הן אינן חבות כלפיה בפיצויים שנקבעו בפסה"ד. 

לדברי חב' בי.פור.יו. התביעה ופסק הדין לא היו באים לעולם כלל לו בחרה החברה בדרך של פיטורי התובעת תוך השגת אישור לכך ממשרד התמ"ת, פעולה שהתובעת רצתה בה יותר מכל, ונראה שזהו המקרה הראשון במדינת ישראל בו עובדת בהריון באה בתלונה כלפי מעסיקה על כך שלא פנה למשרד התמ"ת בבקשת היתר לפטרה, דבר המונע ממנה לקבל באופן מיידי דמי אבטלה.

* תגובתו של עו"ד יואב גזית, בא כוח המערערות נכון ליום 23.04.2012:

"ביהמ"ש פסק שהעובדת פוטרה הלכה למעשה, והחברה מערערת על החלטת ביהמ"ש כיוון שהעובדת לא פוטרה והחברה אף ניסתה לשלב אותה בעבודה. אותה עובדת הגישה תלונה על פיטוריה למשרד התמ"ת שדחה את תלונתה ובנוסף את הערעור שהעובדת הגישה על החלטתו, ועובדה זו לא קיבלה משקל והתייחסות בפסק הדין".  

תגובות רישמיות לידיעות בדסק החדשות, נא להפנות למייל: info@lawforums.co.il