זכויות וחובות נהגים והולכי רגל במעבר חציה

נדמיין מצב, אנו ברכב מתקדמים בכביש במהירות "שיוט" סבירה שלפתע אנו מבחינים במעבר חציה בהמשך הכביש – נו, אז מה ?

באו נסבך מעט את המצב, אנו מתקדמים לעבר מעבר החציה ומבחינים בהולך רגל שעומד ומביט בנו בקרבת המעבר, אבל הוא בכלל לא זז לכיוון הכביש – מה עושים ?

ובו נדמיין את הגרוע מכל, אדם היורד  לכביש בזמן שאנו כבר בקרבת מעבר החציה - מה דיננו ?

האם בכלל יש הבדל בין כל המצבים הללו, לאור החוק ופסיקות בית המשפט ? - זהו נושא המאמר הקצר שלפנינו.

לשון החוק (באופן חלקי כמובן):

תקנות התעבורה,

21. חובתו של עובר דרך.

(א)   כל עובר דרך חייב לבתנהג בזהירות

(ב)    כל עובר דרך חייב לבתנהג באופן שלא –

(1)    יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך.

52. האטה.

בכפוף לאמור בתקנה 51 (חובת נהיגה במהירות סבירה, א.א), חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו בכל מקרה בו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש,  לרבות רכבו הוא ובמיוחד במקרים אלא:

(6) בקרבת מעבר חציה.

67 .הולכי רגל במעבר חציה.

(א) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך.

(ב) מעבר חציה המחולק על ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.

110. חציית כביש.

(א) לא יחצה אדם כביש, אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו  בבטיחות.

111. ירידה ממדרכה. 

לא ירד הולך רגל ממדרכה או ממקום מבטחים אחר שבדרך באופן פתאומי או מבלי שנקט בזהירות מספקת, בשעה שרכב מתקרב אליו ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונת דרכים.

פרשנות:

תחילה חשוב לציין כי מעבר החציה אמור להיות כזה, דהיינו מסומן כדין וכחוק כאמור על פי תמרור ג-7  (תמרור) או ד-11 (סימון על הכביש).

עכשיו, תקנה 67 ברורה ביותר , כאשר אנו מתקרבים למעבר החציה והולך הרגל על המדרכה ועוד לא החל בחציה כלל, הרי ניתן להמשיך לנהוג, אך בזהירות שמא יחליט לחצות את הכביש. אולם היה והולך הרגל החל בחציה באופן מעשי ולו אף בהורדת רגל, חייב הנהג לאפשר לו לעבור בבטחה ואף לעצור את הרכב.

יש לשים לב למצבי ביניים ולהזהר בהם, כגון מצב בו הולך הרגל חוצה את הנתיב מול רכבנו וממשיך בהליכה על מעבר החציה, מאיתנו והלאה, במצב זה יש להמתין עד שהולך הרגל יתרחק מהרכב לפני שננהג וזאת על מנת שלא תווצר הפרעה או סכנה להולך הרגל שעדיין על הכביש.

חשוב לציין כי בתי המשפט כבר קבעו כי מעבר החציה הנו מבצרו של הולך הרגל, וישנה חובה להאט עד כדי יכולת עצירה מוחלטת ומידית כאשר ישנו הולך רגל על מעבר החציה.

חשוב לזכור שבתי המשפט משתמשים במבחן התוצאה לעניין האם ניתנה זכות קדימה על ידי הנהג, כאשר נפגע הולך הרגל הרי הנהג ימצא אשם בצורה זו או אחרת – למעט חריגים בודדים.

אולם, ישאל הנהג הממוצע, מה חובתו של הולך הרגל הרי החוק מדבר גם עליו – אכן כן, וראה תקנה 110 ו-111 לתקנות התעבורה כאמור מעל,   אולם כבר נקבע הלכה למעשה כי חובתו של הנהג לצפות את התנהגות הולך הרגל ולהסיק באופן הגיוני כי באם אדם מתקרב למעבר החציה הרי הוא מתכוון לחצות אותו – בבחינת נבואה פשוטה הניתנה לנהג.

בע"פ 70518/00 דורון בן דקון נ' מדינת ישראל (לא פורסם). טען כבוד השופט שלי טימן (לנושא ילד שהתפרץ למעבר חציה) כי:

"בל ישתמע מדברי זלזול בחומרת העבירה. "קדושתו" של מעבר חציה, מקובלת גם עלי, כמו חובתו של כל נהג לצפות התנהגות רשלנית ומפתיעה מצדם של ילדים.

אולם, אין להתעלם מחשש, שכל פגיעה בתוך מעבר חציה פירושה הרשעה, ופירושה רשלנות במובן סע' 62 לפקודת התעבורה. לשם כך יושב בדין שופט, ונערך לפניו דיון, שאופיו פלילי, ובמהלכו יש להקפיד על זכות הנאשם לחפות, אם תוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר, בראיות קבילות ובעלות משקל, ומסקנות המבוססות על נתונים נכונים.

הרשעה "אוטומטית", בכל מקרה שילד נפגע בתוך מעבר חציה, גם אם הוא מתפרץ במפתיע לאותו מעבר, וגם אם הנהג נקט בזהירות מרבית - מדאיגה אותי".

אך למרות מילים אלו, החתום מטה יציין כי מוכר לו אישית תיק שבו הורשע נהג שפגע בהולך רגל על מעבר החציה ולא עזרו הטיעונים שהולך הרגל התפרץ לכביש וגם לא שהוכח כי הולך הרגל היה עיוור וחירש (בפועל ולא כמליצה), שלא נעזר לא במקל הליכה ולא בכלב נחיה ולמרות שבוחן התנועה ציין שהוא עצמו לא היה מעז לרדת לכביש בזמן התאונה... הורשע הנהג, כאשר כל הטיעונים הנכבדים שצויינו הובאו על ידי בית המשפט רק כחלק מהטיעונים לעונש.

לסיכום, נכון שתמיד יש חריגים, אך אחריות הנהג די ברורה, אז שלא תגידו שלא הזהרתי אותכם....

___________________________

המאמר נכתב עי" עו"ד אלי אנושי ממשרד אנושי ושות'; עו"ד אנושי מנהל באתר הפורומים את פורום דיני תעבורה.