|
| אמנם לא כל העלבת אדם (וגם
לא כל העלבת עובד הציבור) היא
עבירה פלילית או עוולה אזרחית, אבל
העלבת אדם, ולאו דווקא עובד
הציבור, עשויה להיות עבירה
(או לפחות רכיב המגבש אותה)
או עוולה בנסיבות מוגדרות על
סמך סעיפי חוק שונים, אף
אם המלה "העלבה"
כשלעצמה (או מלה
אחרת מהשורש על"ב)
אינה מופיעה בהם, ולדוגמה:
סעיף 194(ב)
לחוק העונשין, הקובע,
כי "המעליב
אדם במקום ציבורי באופן העלול לעורר אדם
הנוכח אותה שעה להפר את השלום, דינו
[קרי: עונשו
המרבי, עב"א]
- מאסר שלושה חודשים";
סעיף 447(א)
לחוק העונשין, העוסק
בהסגת גבול וקובע, כי "העושה
אחת מאלה כדי להפחיד מחזיק בנכס,
להעליבו, להקניטו
או לעבור עבירה, דינו -
מאסר שנתיים:
“(1) נכנס לנכס או על פניו;
“(2) לאחר שנכנס כדין לנכס נשאר
שם שלא כדין";
חוק איסור לשון הרע, הקובע,
כי לשון הרע היא דבר שפרסומו
עלול, בין היתר, "להשפיל
אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה,
לבוז או ללעג מצדם" (סעיף
1(1) לחוק);
חוק הגנת הפרטיות, הקובע,
כי פגיעה בפרטיות היא, בין
היתר, "פרסום תצלומו של
אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום
להשפילו או לבזותו" (סעיף
2(4) לחוק);
חוק למניעת הטרדה מינית,
הקובע, כי הטרדה
מינית היא, בין היתר,
"התייחסות מבזה או משפילה
המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו,
לרבות נטייתו המינית"
(סעיף 3(א)(5)
לחוק);
סעיף 30 לחוק
התקשורת (בזק ושידורים),
הקובע, כי "המשתמש
במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע,
להפחיד, להטריד,
ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין,
דינו - מאסר שלוש
שנים".
וכפי שציינתי בתשובה לשאלה,
גם סעיף 173 לחוק
העונשין, העוסק בפגיעה
ברגשי דת. שהרי אליהו הנביא,
ישו, מוחמד
ודומיהם ממילא כבר אינם יכולים להיעלב,
אך אם אתה מעליב אותם, אתה
פוגע ברגשות המאמינים בהם.
|