|
| בפקודת החוק הפלילי המנדטורית
(שקדמה לחוק איסור לשון
הרע ואשר הוחלפה לימים בחוק העונשין)
יוחד המונה דיבה ללשון הרע
בכתב, להבדיל מלשון הרע
בעל-פה (אף
כי מילולית: דיבה =
דיבוב = דיבור).
המונח דיבה מצוי גם בפקודת
העתונות, שעדיין תקפה,
ומקורו בתנ"ך,
למשל:
“והאנשים, אשר
שלח משה לתור את הארץ, וישובו,
וילינו עליו את כל העדה,
להוציא דיבה על הארץ, וימותו
האנשים, מוציאי דיבת הארץ,
רעה במגפה, לפני
יהוה" (במדבר י"ד,
ל"ו -
ל"ז);
“מכסה שנאה, שפתי
שקר; ומוציא דיבה, הוא
כסיל" (משלי י', י"ח).
ואילו הניב לשון הרע, שמופיע
מאוחר יותר בתלמוד, בווידוי
של יום הכיפורים ("על
חטא שחטאנו לפניך בלשון הרע"),
בפירוש רש"י,
במשנה תורה של הרמב"ם,
בשולחן ערוך של ר' יוסף
קארו ובחפץ חיים של ר' ישראל
מאיר הכהן (המכונה על שם
ספרו: החפץ חיים), נגזר
כנראה מתהילים ל"ד,
י"ד:
“נצור לשונך מרע, ושפתיך
מדבר מרמה".
כיום דיבה ולשון הרע זהות
במשמעותן, הן מבחינה לשונית
והן מבחינה משפטית, אולם
בחוק המיוחד לעניין נקבע, כאמור,
הביטוי לשון הרע והוגדר (בתמצית)
כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם,
לעשותו מטרה לשנאה או ללעג,
לפגוע במשלח ידו וכדומה (סעיף
1 לחוק).
פרסום לשון הרע עשוי להיות
מוגן באחת או יותר מההגנות המפורטות בחוק,
למשל, שהוא
אמת ויש בו עניין ציבורי (סעיף
14) או שנעשה בתום לב כדי
להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או של
מי שהפרסום מופנה אליו (סעיף
15(3)) ועוד. אך
אם לא עומדת למפרסם אף אחת מההגנות שבחוק,
הפרסום, לאדם
אחד לפחות זולת הנפגע, הוא
עוולה (עילה לתביעה אזרחית),
ואם נעשה בכוונה לפגוע ולשני
אנשים לפחות זולת הנפגע, הוא
גם עבירה פלילית, שעונשה
עד שנת מאסר, וזו נמנית עם
העבירות, שהנפגע בגינן
רשאי להגיש לבית המשפט, מלבד
תביעה אזרחית, גם קובלנה
פלילית* (סעיף 2 ו-
6 - 8 לחוק).
__________
* קובלנה פלילית היא כתב אישום
מיוחד, שרשאי אדם מן השורה
להגיש לבית המשפט בגין עבירות מסוימות;
זאת בניגוד לכתב אישום רגיל,
שמגישה המדינה באמצעות הפרקליטות
או יחידת התביעות המשטרתית.
|