|
| רשמת בימ"ש עליון קיבלה מהצד שכנגד "תצהיר מוסר" מטעם אדם שהועסק על ידי חברת מסירות מטעם הצד שכנגד, על פיו מסר לי תגובה לבקשה להארכת מועד לבר"ע שהגשתי לרשמת. על סמך תצהיר המוסר הזה הרשמת קבעה שאיחרתי בהגשת הבר"ע ומחקה אותה. ערערתי וטענתי שהמסירה לא הייתה חוקית. השופט קבע שהתצהיר של המוסר כשר. לאחר מכן מצאתי בתיק ההוצל""פ מכתב שההוצל"פ ששלח לצד שכנגד בו קבע שהתצהיר של המוסר פסול, משום שהשם שלי לא נרשם בו, ועל כן, פסל את המסירה. הגשתי שתי בקשות לעיון נוסף לשופט בעליון וצירפתי להם את המכתב שההוצל"פ שלח לצד שכנגד, וצירפתי את "תצהיר המוסר" שעליו הודפס בהוצל"פ "נפסל", כולל אשור המסירה שגם עליו הודפס "נפסל". השופט בעליון התעלם מהטענה, לא תיקן את פסה"ד הדין שנתן בו קבע ש"תצהיר המוסר" כשר, ואף איים שאם אגיש בקשה נוספת לעיון בפסה"ד יטיל עלי הוצאות לטובת המדינה. השאלה שלי היא, אם אפשר לבקש הארכת מועד ולבקש דיון נוסף בפסק הדין בטענה שהשופט בעליון שדן בערעור לא פסק על פי תקנות סדר הדין הרלוונטיות לעניין מסירה, בהם נאמר, שהמוסר נדרש לנקוב בתצהיר את השם של האדם לו מסר את המסמך, ומאידך, בהוצל"פ נקבע שהפסילה נעשתה בכפוף לנדרש בתקנות סדר הדין, והדבר משתקף ועולה ממה שנרשם בתצהיר עצמו. כמו כן, האם אוכל לתבוע את הצד שכנגד על כך שהתגובה שנתן לרשמת על בקשתי להארכת מועד הייתה מעשה תרמית, משום שידע או היה אמור לדעת לפני שהגיש את תגובתו לבקשה שלי, שההוצל"פ פסל את המסירה ? וכן, האם אוכל לתבוע את המוסר שחתם על התצהיר הפגום, ושקרי, בגין נזקי פסילת הבר"ע ?
|